ספרה של לואיז בית-לחם "צבע מקומי" נדרש לשיח ההיסטוריוגרפי שהתגבש בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. מה מקומה של הספרות בתנאים של מצב-חירום פוליטי? כיצד מתיישב מעמדו של הטקסט הספרותי בתור שכזה עם חובו הדחוף למציאות שהיתה לאזור-אסון?
הספר מציג באופן ביקורתי את התביעה, שרווחה בחוגי הספרות באותם ימים, להקריב את היסודות ה"ספרותיים" לטובת ייצוג "שקוף" של המציאות הכואבת, ומציע חלופות לגישה זו מתוך מחשבה מחודשת על מושגים כעדות, תיווך ותרגום. מחקרה של בית-לחם חושף את נקודת המגע החמקמקות בין הסמיוטיקה של האפרטהייד לבין התרבות הספרותית והפוליטית של המחאה –מתנות-הפרידה המורעלות שהוריש האפרטהייד למתנגדיו. כנגד טשטוש הגבולות המפתה בין הסימן לחומר, בין הדיבור לדבר, עולה מן הספר הזה קריאה בגופים, שעם היותם פצועים ומצולקים, לעולם אין הם "מדברים בעד עצמם"; קריאה המגייסת את משאביה התיאורטיים והאתיים כדי להסיט את המבט מרישומה המ?ד?ב??ר של הטראומה אל דמותה של מתווכת, הנושאת את אפשרותה של העדות בעודה נדחקת אל מחוץ לפריים; קריאה המתערבת בין הפצע לתחבושת, בין העד לשופט, בקולה של המתווכת, ממעמקיו של פער התיווך.
המהלך מתנודד בין ניתוח של טקסטים ספרותיים וביקורתיים לבין עיון בפרקי עדות שהובאו בפני "ועדות האמת והפיוס", שקמו בדרום אפריקה לאחר האפרטהייד – כל זאת בזיקה מתמדת לסיטואציה הפוליטית הישראלית, שמתוכה ואליה נכתבים הדברים. הספר אינו מציב אנאלוגיה פשוטה בין האפרטהייד בדרום אפריקה לבין הכיבוש הישראלי, ולו גם משום שגם אנאלוגיה היא, בסופו של חשבון, לשון הפרדה. כאשר שתי הסיטואציות הפוליטיות מוסמכות להעיד זו על זו, עוול משיק לעוול, ופנים מחזירות פנים; בקריאתה של בית לחם, ספרות המפציעה במקום אחד פותחת פצע שנפער במקום אחר. בעצם גניבת הגבולות הזאת, הספרות והמחשבה עליה – בדרום אפריקה, בישראל – הן בגדר סירוב למשטר ההפרדה: "הצבע המקומי – צבעו של המקום – נקלט במנסרה האלגורית ומוחזר אליי כמבע המקום שלי – המקום שבו אני נקלטת. בגרסתו העברית זהו טקסט של מילים נרדפות, הכורכות בעקביהן מילים של אפרטהייד; והאלגוריה המפציעה בספר הזה מהדהדת את שותפותה של המחברת לפשעים הנעשים בשמה – בשמה ממש, 'בית לחם'; כאן. שם – מעבר לחומת האפרטהייד."
לואיז בית-לחם מתארת את עצמה כ"דרום-אפריקאית לונג-דיסטאנס", במילותיו של המשורר הדרום אפריקני הגולה, דניס הירסו?ן. היא משמשת כמרצה בכירה בחוג לספרות אנגלית ובתכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן בתכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודים אפריקניים. היא פרסמה מאמרים רבים על ספרות דרום אפריקאית, יצירתו של ג'. מ. קוטזי ותיאוריה פוסט-קולוניאליסטית.
(כתב: מתרגם הספר, עודד וולקשטיין)
