מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת תל אביב
[לחץ כאן לקרוא מאמרים מאונ' תל-אביב מלפני שנת 2004]

מבצע סוראסקי - השתלטות מאקי (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) על אוניברסיטת תל אביב
נערכה אתמול (יום ד') הפגנה גדולה בקמפוס שברמת-אביב. בין המפגינים: פעילי חד"ש ומק"י רבים. במקום הופצו עשרות גיליונות של השבועון "זו הדרך".
הסטודנטים, שפעלו בקיץ האחרון במסגרת מחאת האוהלים, תכננו להשתלט על הספרייה המרכזית באוניברסיטה, ספריית סוראסקי, ולהתבצר בה, תוך פרסום רשימת דרישות, המופנות לאוניברסיטה, לעירייה ולמדינה. "אני שוכר דירה בת"א, ובעיר הזו אין שום פיקוח על מחירי השכירות", אמר דן ואלפיש, נציג מטעם תא חד"ש במועצת אגודת הסטודנטים, ופעיל בהתארגנות החדשה. לדבריו, ההתארגנות תיאבק למען הבטחת דיור ציבורי, כמו גם למען הורדת שכר הלימוד הגבוה, נגד תהליכי הפרטה, ולמען הגנה על זכויות עובדים, ובמיוחד – עובדי קבלן. יוזמת ההשתלטות על הספרייה, שכונתה "מבצע סוראסקי", סוכלה בידי מחלקת הביטחון של האוניברסיטה. הקבוצה, שמנתה בינתיים כחמישים פעילים, העלתה סרטון לאתר יו-טיוב, ובו קריאה לסטודנטים להצטרף למאבק.

ענת מטר

יואב ביירך ברק

עידן לנדו למען הפלסטינים בשכונת סילוואן, ירושלים
כדאי להגיע לסילוואן ולראות בעיניים את קריסתן של מערכות החוק והצדק, אחת אחרי השנייה, על גבם של עשרות אלפי פלסטינים, שהם, הלכה ולא למעשה, תושבי מדינת ישראל. כדאי לקרוא וללמוד כיצד פעלו וממשיכות לפעול בסילוואן מערכות רבות עוצמה וממון של גופים שלטוניים, ארגוני ימין, ועדות מוניציפליות, יזמים וקבלנים, וגם ארכיאולוגים תאבי פרסום, וכולם משרתים מטרה אחת ויחידה: דחיקתם החוצה של ערביי סילוואן והעמקת האחיזה היהודית בכפר. לשם כך – כל האמצעים כשרים. ולא תאמינו כמה דמיון ונחישות מושקעים באמצעים האלה.

[אונת"א, מכון כהן] רועי ואגנר "הסנט הצרפתי,האנטי ציוני ישראלי אנרכיסטי והארגון הלא ממשלתי צרפת פלסטין…"
ועתה תורו של הקלף המנצח, האליבי, רועי ואגנר, אקדמאי ישראלי ופעיל בתנועת ההתנגדות הפלסטינאית העממית,חבר בתנועת האנרכיסטים נגד החומה.הוא רוצה לעזור לחבריו לקבל את"אדמותיהם הגנובות"בחזרה,"לשים קץ לאפרטייד". נוכחותו נותנת גושפנקה חוקית לכל הסימפוזיון:אם ישראלי תומך בנו זה כי אנו דובריי אמת. זה תעלול ישן ויעיל! הנואם מתקבל בחום ובתשואות רמות ע"י קהל הנוכחים.
רועי ואגנר רוצה לנאום בצרפתית:
הוא מעיד על כך שהוא משתתף בהפגנות מחאה לא אלימות עם השמאל הישראלי.הוא אומר זאת כי:
1) אנחנו הישראלים כאן כעדים למציאות החיים של הפלסטינאים כי אנו יותר אמינים מהפלסטינאים עצמם.
2)על מנת להגן על הפלסטינאים מאלימות ישראלית.
3)ישראל מנסה למנוע מאיתנו להיות שם, הם שמים אותנו במאסר,הם מכים אותנו ויורים עלינו.
4)הוא אחד מהאנרכיסטים נגד החומה.
5)אנחנו צריכים כסף כדי לממן את ההוצאות המשפטיות.
6)אנחנו מבלים את לילותינו בכפרים הפלסטינאים.התקשורת מצפה לנו כדי לעזור לנו להחזיר את האדמות הגנובות.
7)בינות חבריו התלמידים ישנם אנשים בעלי השפעה.
8)לא יהיה סיום לכיבוש אלא רק נורמליזציה.
9)המטרה שלנו היא סוף האפרטייד וסוף לכיבוש.
10)החברים שלנו תומכים בתהליך וזקוקים לכם.

מתוך תשובת ענת מטר לדיונים ברשת אוניברסיטאית על עניין החרם האקדמי על ישראל
בשנת 2005 יצאה קריאה מטעם החברה האזרחית הפלסטינית לחרם, משיכת השקעות וסנקציות על מדינת ישראל ומוסדותיה. על הקריאה הזו חתומים גופים רבים, איגודי עובדים, ארגונים חוץ-ממשלתיים ומפלגות, המבקשים לקדם מאבק לא מזוין בכיבוש המתמשך ובמדיניות האפרטהייד של ישראל. המהלך הזה הוא חלק ממכלול, אשר צד אחר שלו הוא, למשל, ההפגנות השבועיות נגד גדר ההפרדה וגזל האדמות. מי שהצטרפו למאבק הזה דוחים, מצד אחד, את שיתוף הפעולה המתמשך של הרשות הפלסטינית עם הפארסה המכונה "תהליך השלום", ומצד שני את דרך ההתנגדות המזוינת.
הקריאה לחרם שואבת את השראתה מן המאבק באפרטהייד בדרום-אפריקה. מובן שהנסיבות ההיסטוריות אינן זהות, וגם צורות המאבק השונות אינן זהות, אבל ישנם קווי דמיון בצורת המשטר והתנהגותו, וכן ביחס הקהילה הבינלאומית (אני מתכוונת בראש וראשונה לתמיכה המסיבית של ארה"ב ואנגליה, בצד שאט-הנפש של קהילות בינלאומיות, איגודים מקצועיים וכו'). לא אעמיק כאן בניתוח ההשוואות; אציין רק כי אישים רבים, שנודעו במאבקם בדרום-אפריקה של האפרטהייד, מוצאים קווי דמיון כאלה ותומכים במהלכי ההחרמות נגד ישראל בשל כך.

תשובת ענת מטר לדיונים ברשת אוניברסיטאית על עניין החרם האקדמי על ישראל
שאלה מקבילה, מן הצד השני, נוגעת לפשעיהן של ארצות כמו סין או איראן. מדוע לא להחרים גם אותן? ובכן, ישראל מתיימרת להיות מדינה דמוקרטית יותר מסין או איראן, ולדעתי ליומרה הזו יש מחיר. יתר על כן, ישראל זוכה להטבות מפליגות ממדינות המערב בשל ה"דמוקרטיה" בה היא מתפארת לשווא. קיצוץ בפריבילגיות הללו, לנוכח מדיניותה, נראה לי מעשה ראוי וחשוב.

הסטודנטים זכאים שלא לעבור תעמולה שמאלנית על ידי מרצים באוניברסיטה
פרופ' אלן דרשוביץ, העו"ד הפלילי הידוע, תקף בנאומו בטקס חלוקת תארי ד"ר של כבוד שנערך אמש (שבת) באוניברסיטת תל אביב, מרצים "העושים שימוש בחופש האקדמי ויהדותם" כדי לבקר את מדיניות הממשלה. דרשוביץ, דובר נלהב בחו"ל של ישראל, אמר כי למרות החופש האקדמי על המרצים "מהשמאל הקיצוני" אסור לכפות את דעותיהם על הסטודנטים. דרשוביץ, התייחס בהתאם גם למרצים המחזיקים דעות ימניות, אך אמר כי כיום הדעות השמאלניות באקדמיה פופולריות יותר.
"על האוניברסיטאות לשחק תפקיד חשוב במערכת הבלמים והחסמים במדינה, כפי שהמדינה עושה", אמר דרשוביץ. "האקדמיה לא צריכה להיות תלויה מדי בממשלה. אוניברסיטאות המחקר צריכות להתעקש על עצמאות מן המדינה ושמירה על החופש האקדמי שלה. בישראל יש את החופש האקדמי הטוב ביותר", אמר.
דרשוביץ, שנאם בשם מקבלי תואר הכבוד, המשיך את טיעוניו ואמר כי יש מרצים יהודים בעולם שמשתמשים בחופש האקדמי שניתן להם, ובהיותם יהודים, כדי לבקר את המדיניות הישראלית בכיתות ובמאמרים ואמר כי החופש האקדמי לא כולל רק את הזכות לבקר "אלא גם את הזכות להגן על הממשלה, לעבוד עם הממשלה והזכות להיות פטריוט", וזכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל.
"החופש האקדמי שייך גם לסטודנטים", אמר. "יש להם חופש לבטא את הזכויות שלהם. זה כולל גם את הזכות לא לעבור תעמולה בכיתה על ידי המרצים", אמר דרשוביץ. "אם יש פרופ' שמאיים להעניש תלמיד שלא מסכים עם דעותיו הוא אשם בהטרדה", הוסיף והשווה את עבירת ההטרדה במקרה זה להטרדה מינית. "הסטודנטים הם הצרכנים של האוניברסיטה ולצרכנים יש זכויות", הוסיף.

[אוניברסיטת תל אביב, ראש קתדרת ברנקו וייס לחקר התפתחות הילד וחינוכו, בבית הספר לחינוך] דניאל בר-טל: ההשלכות הפיסיכולוגיות של הכיבוש על הכובש
אף שכיבוש מתמשך של עמים או חברות איננו תופעה שכיחה בימינו,ניתן לומר כי במקרים שבהם הוא מתקיים הוא בעל השלכות קשות ביותר על כלל הצדדים שלוקחים בו חלק. ההרצאה תבחן את ההשלכות הפסיכולוגיות של הכיבוש על מערכת התפיסות והאמונות של הכובש-- החברה היהודית בישראל. יתוארו מנגנונים שחלק ניכר מבני חברה כובשת מפתחים בכדי להימנע מהקשיים הפסיכולוגיים שמעוררים האתגרים הללו: מנגנון פסיכולוגי דינאמי ומנגנון פסיכולוגי חברתי, שבמרכזו מערכת של אמונות חברתיות. לבסוף, יוצגו מחשבות על הקשר שבין מנגנונים אלו לבין החתירה לסיום הכיבוש.


[אוניברסיטת תל אביב, צרפתית] יהודה קופפרמן מהועד למען רפובליקה חילונית דמוקרטית בכל פלסטין: "די לשלטון ההסתדרות – הגיע הזמן לאיגוד מקצועי אמיתי"
הארץ היא אחת, ומשטר הדיכוי הישראלי השולט בה הוא משטר אחד מהים עד הנהר. מול משטר זה, מול הבוסים הנשענים עליו במערכת הניצול שלהם, מוטל על פעילי ציבור העובדים להניח את היסודות לארגון מקצועי אחד.
אנו ציבור עובדים אחד ! אנחנו מעמד אחד ! פועלים מנצרת, מחיפה, מעזה, מעכו, מתל אביב, מג'נין, מעין בית עילמה, הבה נתאחד ! לבניית האיגוד המקצועי הגדול !

[אוניברסיטת תל אביב, צרפתית] יהודה קופרמן מהועד למען רפובליקה חילונית דמוקרטית בכל פלסטין
בסיס כוח מרכזי של ההסתדרות היו היישובים החקלאיים - הקיבוצים וממושבים. קרקעותיהם נלקחו מהאיכרות הפלסטינית העניה שאדמות אלה היו מקור פרנסתה, הפלאחין. מוסדות "הישוב" רכשו את האדמות מהפיאודלים הערבים המקומיים שכל הקשר שלהם עם האדמות היה גביית דמי החכירה השנתיים. ההסתדרות התעלמה ודחתה מכל וכל את העיקרון ההיסטורי של כל התנועות הדמוקרטיות המהפכניות : "האדמה לעובדיה! " אם עלו ביטויי התמרמרות מצד האיכרות הענייה המקומית הנגזלת שדוברי "היישוב" כינו את פעולותים "הכנופיות הערביות". ההסתדרות השתתפה בהפקעת קרקעות ונעזרה לשם כך בכוחות בעל הברית, המנדט – השלטון הקולוניאלי - הבריטי.
את מפעל הגירוש והנישול של האיכרות הענייה הילידה כינתה ההסתדרות "גאולת הקרקע". בכך אמרה : הפלאחין, העובדים את אדמותם, מפרנסים עם עבודתם את משפחותיהם העניות – כאילו זרים הם ומזהמים את אדמתם שעיבדו מדורי דורות, מטמאים אותה ויש "לגאול" את האדמה מידיהם!
אחרי 1948, הגירוש והנישול בידי ארגוני ההסתדרות התבצעו בדרך ישירה יותר. מלבד ההשתלטות רבתי על אדמות האוכלוסייה שהפכה לפליטים במהלך המלחמה, המשיך המנגנון הצבאי של המדינה וגירש בשנים 1950-53 עוד ועוד תושבים של יישובים שלמים. הפרשה של בירעם ואיקרית היא המפורסמת מכולם, אך היו עוד מקרים לא מעטים של יישובים נוספים, וביניהם גם העיירה מג'דל (שהפכה לאשקלון...) ההסתדרות השתתפה ישירות במבצע השוד של האוכלוסייה העמלה הילידה דרך הקיבוצים והמושבים שלה. יערות הקרן קיימת מכסים את הכפרים שעל אדמותיהם הוקם מפעל ההתיישבות של ההסתדרות.
הקריטריון הקובע: שיוך אתני
ההסתדרות יישמה את הפרוגרמה הגזענית שלה גם באירגון לחימה בפועל נגד האוכלוסייה הפלסטינית הילידה. בסמוך להיווסדה, בדצמבר 1920, היא קיבלה על עצמה גם את השליטה באירגון הצבאי "ההגנה". עבור "ההגנה " האוכלוסייה הילידה על ציבור העובדים שלה סומנה כאויב אורגני.
ארגון גזעני אינו יכול להיות איגוד מקצועי.

בכירים באוניברסיטת ת"א: האם אנחנו שמאלנים מדי?
"יש תלמידים לא מעטים של מרצים (בעלי דעות שמאליות) שמתלוננים מרה, ומדווחים שהם נפגעים מאוד מהצגת הדברים המנוגדת לדעתם אבל חוששים להביע דעות מנוגדות בשיעורים, פן הדבר יפגע בציונים שלהם או בדברים אחרים שהמרצה יכול להשפיע לגביהם". כך כתבה ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת תל אביב, פרופ' נירה חטיבה, האחראית על סקרי המשוב הנערכים למרצים. ההתבטאות יוצאת הדופן, שנכתבה לאחרונה במסגרת רשימת תפוצה פנימית של חברי הסגל האקדמי, עוררה ויכוח בין המרצים, וכמה מהם אף הביעו חשש מפני פרסומה.
בתגובה לפניית "הארץ" בעניין, כתבה בסוף השבוע פרופ' חטיבה, הנמצאת כעת בחו"ל, כי "הדברים שכתבתי במסגרת הוויכוח הפנימי מבוססים על אינטואיציה והתרשמות אישית, ומעולם לא נבדקו על ידי או על ידי אחר". ואולם, לדברי יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, שחר בוצר, האגודה מטפלת מדי שנה בכמה תלונות של סטודנטים, המוחים על התנהלות חד צדדית מצד מרצים בעלי דעות שמאליות. "אם מרצים מביעים את דעתם בכיתה כך שנוצרת תחושה כי אין זה לגיטימי להביע דעות מנוגדות - הרי שהדבר פסול ולא מקובל עלינו", אמר בוצר ל"הארץ". עם זאת, הוא הוסיף שמדובר ב"מקרים יוצאים מהכלל".

[אוניברסיטת תל אביב, פילוסופיה] ענת מטר | שקר החופש האקדמי
לפני ימים אחדים פירסם ד"ר ניב גורדון, מאוניברסיטת בן גוריון, מאמר דעה ב"לוס אנג'לס טיימס". במאמר הבהיר מדוע, לאחר שנים של פעילות במחנה השלום החליט להשליך את יהבו על לחץ חיצוני על ישראל, הכולל סנקציות, משיכת השקעות וחרם כלכלי, תרבותי ואקדמי. אמונתו, כמו גם אמונתי, היא כי רק כאשר שכבותיה המרופדות היטב של החברה הישראלית ישלמו מחיר של ממש על הכיבוש המתמשך, הן ינקטו סוף סוף צעדים של ממש כדי לשים לו קץ.
גורדון מביט בחברה הישראלית ורואה מדינת אפרטהייד. מן הצד האחד תנאי חייהם של הפלסטינים הולכים ומידרדרים; מן הצד השני נהנים ישראלים רבים מרווחי הכיבוש; ובתווך הולכת החברה הישראלית ושוקעת בהכחשה גמורה, נסחפת לשנאה וללאומנות קיצונית. לקהילה האקדמית תפקיד חשוב בתהליך הזה. במקום להתריע בשער, היא מתעוררת רק כאשר מישהו מעז לפנות לקהילה הבינלאומית בקריאה נואשת להתערב. המטבע השחוק שבו משתמשים הכל, בהקשר זה, הוא "החופש האקדמי".

[אוניברסיטת תל אביב, היסטוריה] שלמה זנד: אוניברסיטת בן גוריון - מוסד ציוני?
ניב גורדון טען שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד ומתוך ייאוש מפוטנציאל השינוי במדינת ישראל קרא להטיל עליה חרם. כגורדון גם אני מוצא שאפרטהייד הוא המונח התואם ביותר להגדיר בו את התנהגותה של ישראל בשטחים הכבושים. באזורים אלה, ששר החוץ של מדינת ישראל מתגורר בהם, חיים בני אדם כבר 42 שנים ללא כל זכויות פוליטיות ובהפרדה מוחלטת מהאזרחים הישראליים שעברו להתגורר לצידם. כל ממשלות ישראל עודדו ומעודדים את ההתנחלות הציונית בקרבה של אוכלוסייה מקומית, בלא כל רצון ופרספקטיבה לשלבה בשיוויון פוליטי ואזרחי עם תושבי ישראל.
ניב גורדון טוען שהוא חרד לעתידה של ישראל ולכן הוא קורא למדינות העולם לנקוט צעדים דרסטיים כדי לבלום את התאבדותה. דווקא מכיוון שאינו רוצה לחפש אכסניות אחרות, ובדיוק עקב רצונו להמשיך ולחיות בישראל, הוא נוקט בעמדה נועזת זו.
נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, שנטלה על עצמה את התפקיד לייעץ למרצים כמותו להסתלק מרצונם, ודאי יודעת שאין הוא היחיד שהגיע למסקנה הפסימית שהסיכוי, שבתנאים ההיסטוריים הנוכחיים תיוולד פוליטיקה אחרת בישראל ללא לחץ חיצוני, הולך ומתעמעם. כמובן, מבין הפסימיים, לא כולם הסיקו שנחוץ לפיכך חרם פוליטי וכלכלי. אולם גם לאחרים שהגיעו למסקנה דומה אין האומץ של ניב גורדון להביע זאת בפומבי.


נטע זיו, מנהלת התכניות הקליניות ומרצה בכירה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, מסבירה לקוראים כיצד קורה שהאיסלם הרדיקלי משתלט על ארגונים ללא מטרות רווח ונהנה מתמיכה במסווה של "זכויות אדם"

ענת מטר האשימה חייל ברצח פלסטיני ופרסמה את תמונתו
ד"ר ענת מטר הפיצה תמונת חייל, קבעה כי הוא הרג בבילעין את באסם אבו רחמה וביקשה מגולשים לזהותו. מטר: "אני מצטערת ששלחתי את המייל, כי אני לא בטוחה שאותו חייל ספציפי רצח"

אנא חתמו על העצומה הקוראת לסילוקו של עומר ברגותי מאוניברסיטת תל אביב
אחד הפעילים ההרסניים ביותר שקוראים לחיסולה של מדינת ישראל הוא הפלשתינאי עומר ברגותי, המועמד לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב

על פרופ' חיים גנץ וענת מטר מאוניברסיטת תל אביב: "מרצים: למנוע העסקתה של אל"מ פנינה שרביט-ברוך שהכשירה הלחימה"
בחודשים הקרובים עומדת שרביט-ברוך לפרוש מצה"ל ובסמסטר הבא תלמד משפט בינלאומי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה.
המינוי הצפוי מעורר התנגדות בקרב מרצים באוניברסיטה. בראש המוחים עומד הפרופ' חיים גנז, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים ובמרכז מינרווה לזכויות האדם. במכתב לדיקאן הפקולטה למשפטים, פרופ' חנוך דגן, כתב גנז כי שרביט-ברוך "פירשה עבור הצבא את דיני המלחמה לצורך יישומם במלחמת עזה האחרונה באופן שהכשיר ביצועם של מעשים החשודים כפשעי מלחמה". לדבריו, "משפטנות טריק המכשירה הרג המוני למדי של חפים מפשע פוגעת בערכים הפנימיים הראויים של האקדמיה המשפטית. וחשוב מכך - היא פוגעת בערכים הראויים של ישראל".
הד"ר ענת מטר, מרצה בחוג לפילוסופיה, אמרה ש"הזדעזעתי לגלות שמחצית מתלמידי שנה ב' במשפטים ילמדו השנה את עקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי ממי שעזרה להלבין הרג אזרחים, ביניהם מאות ילדים".

[צרפתית, אונת"א] יהודה קופפרמן למען זכות השיבה והרס ישראל
פרופ' יהודה קופפרמן, מהחוג לצרפתית באוניברסיטת ת"א, הרצה בכנס "מזכות השיבה למדינה אחת", כיצד ה'מדינה האחת' תביא לסיום סכסוך הדמים בין ישראל לפלסטינים. קופפרמן מעוניין במהפכה צרפתית משלו במדינת ישראל. הוא רוצה להפוך את ישראל למדינה חילונית אחת מהירדן ועד הים, כאשר מיליוני פלסטינים יחזרו אליה אחרי שברחו מישראל במלחמות 48' ו-67'. ומה יהא על היהודים? שאלה טובה. היהודים יחיו כמיעוט כמו רוב שנות חייהם בהיסטוריה, בתוך פלסטין הגדולה, בתקווה שהערבים - "ילידי הארץ האותנטיים", לא יזרקו אותם לים.
קופפרמן, כמו שאר נציגי הפורום של השמאל הקיצוני שדנו אתמול בחיסול המדינה היהודית ברח' אבן גבירול בת"א, חש איבה עזה לכל דבר המבטא לאומיות יהודית. מילים כמו ציונות, יהדות, לאומיות, דת, ישראליות, וכמובן התנחלויות, נאמרות ונכתבות תמיד בשלילה ובסלידה. לפני כמה חודשים הוא ערך כנס שנקרא: "ועידת חיפה למען זכות השיבה והמדינה החילונית הדמוקרטית בפלסטין". פעילי שמאל קיצוני ביחד עם פעילים פוליטיים מערביי ישראל דנו להם בצוותא כיצד הופכים את רעיון "זכות השיבה" לצעדים אופרטיביים ממשיים.

[אונת"א, צרפתית] פרופ' יהודה קופפרמן ירצה על זכות השיבה
דיון: מזכות השיבה למדינה אחת רג'אא
עומרי ויהודה קופפרמן יציגו בהרצאתם כי
סיום סכסוך הדמים, המשסע את הארץ מאז 1948,
יגיע לפתרונו רק אם תעלם הסיבה: הנכבה,
ותוכר ותכובד זכותם של
הפליטים-המגורשים לשוב למקומותיהם.
מימוש זכות זו לשיבה תאחד את העם
הפלסטיני בארצו, ותתווה את הדרך לאיחודה
מחדש. כך מונחים היסודות למדינה שבה
האזרחים לא יוגדרו על פי שיוך קהילתי
אתני, אלא לפי היותם אזרחים בלבד. רג'אא
עומרי פעילה בתנועת "אבנאא אל-בלד" (בני
המקום), ב"ועד למען רפובליקה חילונית
ודמוקרטית בכל הארץ", ובפורום ועידת
חיפה, וב"אג'ראס אל-אודה" (פעמוני השיבה).
יהודה קופפרמן פעיל ב"ועד למען רפובליקה
חילונית ודמוקרטית בכל הארץ" ובפורום
ועידת חיפה.

על שלמה זנד ב- מחאה כנגד "הג'יהאד האקדמי"
"חופש אקדמי אינו החופש לשקר להסית ולהוליך שלל", כך אומרים חברי תנועת אם תרצו שמתכוונים לקיים הפגנה ביום א' הקרוב באוניברסיטת ת"א נגד פרופ' זנד שירצה באותו זמן על "ההמצאה" הנקראת "העם יהודי".
"מדובר בשקרים וסילופים של איש שמאל קיצוני - פרופ' שלמה זנד, שנובעים מתפיסות עולם אנטי ציוניות קיצוניות על גבול האנטישמיות", כך אומר ארז תדמור פעיל בתנועת 'אם תרצו' ארגון של סטודנטים שמנהלים מאבק בעיקר בתוך הקמפוסים נגד מה שהם מכנים "ג'יהאד אקדמי" קרי שמאל קיצוני אנטי ציוני.
פרופ' זנד מלמד בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה בת"א. ביום ראשון הקרוב הוא מתכוון להרצות על ספרו הלא כל כך חדש "איך ומתי הומצא העם היהודי". חברי תנועת אם תרצו טוענים שזנד מסלף את העובדות כדי לקדם את תפיסותיו הפוליטיות והאנטי ציוניות והם מתכוונים להיות שם כאשר זנד ירצה ולא כדי להאזין להרצאתו אלא כדי למחות ולהפגין.

הדיאלקטיקה של זיכרון ושכחה בעצמאות הישראלית ובנכבה הפלסטינית: 60 שנים אחרי
שלמה זנד
ד"ר מוסטפא כבהא
ד"ר ראיף זריק
עדית זרטל
אורי רם
אבנר בן-עמוס
תגריד יחיא-יונס
חנה הרצוג
ליאורה בילסקי
דוד אוחנה
איל חוברס
אמל ג'מאל

דר. ענת מטר ותרצה טאובר משתתפות בכנס למען זכות השיבה
דוברים מהשטחים שנכבשו ב-67 ומהפזורה הפלסטינית
· דר' ענת מטר
· פרופסור בהים סינג' מקשמיר
· ברכות לוועידה

מחאה
לאחר התלבטויות רבות במשך תקופה ארוכה, החלטתי לעשות מעשה.
כסטודנט שנה ג' באוניברסיטת ת"א, נתקלתי במשך השנתיים האחרונות בתופעה הולכת ומחריפה של שימוש בשטח הקמפוס כבמה לתעמולה אנטי-ישראלית. היום, ימי חגיגות ה-60 למדינת ישראל, הוקם אוהל הסברה הקורא לציין את יום ה"נכבה" הפלסטינית בשער הראשי לאוניברסיטה.
אני, בועז גרוס, ישראלי ויהודי, איני מוכן לראות כיצד המוסד האקדמי בו אני לומד, ומכאן גם מייצג, מהווה שופר לקבוצות וארגונים המכנים בגלוי ובקול גדול את הקמת מדינת ישראל – אסון.
לדעתי, שימוש שכזה בשטחי האוניברסיטה, ולעיתים אף בכיתות הלימוד, מהווה ניצול פושע של הדמוקרטיה הישראלית, של חופש הביטוי ושל הנטייה הקיימת בכולנו, משום מה, להיכנע אל מול אויבינו הקוראים להשמידנו במדינתנו – מדינת היהודים.

השטחים הכבושים באוניברסיטת תל-אביב
כ-150 חתימות של סטודנטים ועובדים מאוניברסיטת תל אביב הועברו לנשיאה, פרופסור צבי גליל, בבקשה לציון הכפר שיח מוניס בשטחי האוניברסיטה ובפרסומיה

מאת ענת בילצקי- מכתב לנשיא אוניברסיטת תל אביב - בקשה לציון הכפר שיח-מו?נ??ס בשטח האוניברסיטה ובפרסומיה

בקשה: לציין שאונ' ת"א הינה שטח כבוש
כ-150 חתימות של סטודנטים ועובדים מאוניברסיטת תל אביב הועברו לנשיאה, פרופסור צבי גליל, בבקשה לציון הכפר שיח מוניס בשטחי האוניברסיטה ובפרסומיה.

על שלמה זנד ב-'אני כוזרי גאה'
בשונה מ"היסטוריונים חדשים" אחרים שביקשו לערער את מוסכמות ההיסטוריוגרפיה הציונית, זנד אינו מסתפק בחזרה ל-1948 או לראשית הציונות, אלא צולל אלפי שנים לאחור. הוא מנסה להוכיח שהעם היהודי מעולם לא היה קיים כ"עם-גזע" בעל מוצא משותף, אלא הוא ערב-רב ססגוני של קבוצות אנושיות שאימצו בשלבים שונים בהיסטוריה את הדת היהודית. לטענתו, אצל הוגים ציוניים אחדים הובילה התפישה המיתית של היהודים כעם עתיק לחשיבה גזענית ממש: "היו זמנים באירופה אשר בהם אם מאן דהו טען שכל היהודים שייכים לעם בעל מוצא נוכרי הוא היה מסווג כאנטישמי לאלתר. כיום, אם מישהו מעז להציע כי אלה הנחשבים ליהודים בעולם (...) מעולם לא היוו ועדיין אינם עם או לאום - הוא מוקע מיד כשונא ישראל" (עמ' 31).
..."מיתוס של עתיד עדיף בעיני על פני מיתולוגיות סתגרניות של עבר. אצל האמריקאים, והיום גם אצל האירופים, מה שמצדיק את קיום הלאום זו הבטחה עתידית לחברה פתוחה, מתקדמת ועשירה. החומרים הישראליים הרי קיימים, אבל צריך להוסיף להם, למשל, חגים כלל-ישראליים. להפחית קצת את ימי הזיכרון ולהוסיף ימים שמוקדשים לעתיד. אבל גם, למשל, להוסיף אפילו שעה אחת לזכרה של 'הנכבה', בין יום הזיכרון ליום העצמאות.

שלמה זנד, סיור אל הכפר הפלסטיני ההרוס באוניברסיטת תל אביב והרצאה "מתי ואיך הומצא העם היהוד?י"
יום ד' 26.3 ב-12:00
מה בין הכפר ההרוס לבין אוניברסיטת תל אביב שנבנתה על אדמותיו?

שלמה זנד, הסטוריון מאוניברסיטת תל אביב: המצאה ושמה "העם היהודי"
במגילת העצמאות כתוב שהעם היהודי קם בארץ ישראל וכי הוגלה מארצו. כל תלמיד ישראלי לומד שזה קרה בתקופת השלטון הרומי, בשנת 70; העם שמר אמונים לארצו ובתום אלפיים שנות גלות החל לחזור. לא נכון, קובע ההיסטוריון שלמה זנד באחד הספרים המרתקים והמאתגרים ביותר שפורסמו זה זמן רב: מעולם לא היה עם יהודי, רק דת יהודית, וגם הגלות לא היתה ולא נבראה. על כן גם אין שיבה. זנד שולל את רוב הסיפורים מכונני הזהות הלאומית הכלולים בתנ"ך, לרבות יציאת מצרים ולמרבה הנחת גם את זוועות הכיבוש בימי יהושע. הכל בדיון ומיתוס אשר שימש תירוץ להקמתה של מדינת ישראל, הוא קובע.

צביעות אקדמית? – זה בלשון המעטה...
אוניברסיטת תל-אביב אירח ביום ה-10.12.07 את ההיסטוריון הרביזיוניסטי אבי שליים להרצאה על המלך חוסיין ויחסיו עם ישראל. האם הוא יספר להם מה הוא כתב בעמוד 8 של ספרו החדש?..."לדעתי הצהרת בלפור הייתה אחת מהטעויות הגרועות ביותר במדיניות החוץ הבריטית במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. היא הייתה כרוכה בעוול מונומנטאלי לערבים הפלסטינים וזרעה את זרעי הסכסוך הבלתי נגמר במזרח התיכון".

מכבסת המילים: נועה גרינברג נגד יואב גלבר
חמורה יותר היא הערתה על התייחסותו ל" פועלו של אדוארד סעיד חוקר הספרות והתרבות הנודע שמתבטל במחי משפט שכן הוא בסך הכל "פרט על מיתרי הכמיהה המערבית לפרה פוסט קולוניאלית, אבל לא הצליח לעבור את הקו המפריד בין ביקורת התובנה הקיימת להצעת תובנה חלופית (183).

איך לצלם את מה שלא נמצא מאת אורלי לובין
באתר האינטרנט של עמותת "זוכרות" כתוב כך: "'זוכרות' קמה במטרה להביא את ידיעת הנכבה לציבור היהודי בישראל. ידיעת הנכבה היא תנאי הכרחי להכרה באחריות היהודים לחלקם בנכבה הפלסטינית, שהיא תנאי יסוד לפיוס עם הפלסטינים בעתיד. הכרה באחריות פירושה הכרה בחוב המוסרי של היהודים למעשי הגירוש והחורבן של 1948 וכן הכרה ומימוש זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לשוב לארצם ע"פ החלטה 194 של האו"ם".

הכיבוש: הרצאה משפטית
שהפקולטות למשפטים באוניברסיטאות של מדינת ישראל מלאות בפרופסורים ומלומדים משפטיים המצדדים בטיעון הערבי בנוגע ל"כיבוש", והשוטפים את מוחם של תלמידיהם התמימים באותן דעות מזיקות

אייל גרוס
אם רוצים להבין כיצד עובד כיום ההיגיון של משטר הכיבוש, ככזה שמאפשר לפגוע בזכויות האוכלוסייה הפלסטינית בשם ההתנחלויות

פרופסור יולי תמיר ב- משרד החינוך מציג: ה"נכבה"
סערה בימין בעקבות החלטת משרד החינוך לאשר ספר לימוד ערבי המציג את ה"נכבה" ב-48' אורלב: "לפטר את תמיר" טיבי: "ללמד את ה'נכבה' גם בבתי"ס יהודיים"

על טניה ריינהרט ב-"מותה של חיה פוליטית"
את פרופ´ טניה רינהרט, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, קשה לקטלג כ´שמאלנית´. אחרי הכל, השמאל הישראלי היה בעיניה תומך-אפרטהייד, ערפאת היה משת"פ והסכם אוסלו היה כלי להנצחת הכיבוש. היחידים שזכו ממנה לאהדה היו האנרכיסטים שהפגינו יחד איתה נגד גדר ההפרדה

פרופ' טניה ריינהרט מתה במפתיע
ריינהרט מתה בניו-יורק בגיל 63 הייתה מהבלשנים הבולטים בעולם וממובילי המאבק בכיבוש הייתה חברת סגל באוניברסיטת ת"א משנת 1977 עד 2006

עדי אופיר ב-"פוסט ציונות-פוסט שואה"
אצל עדי אופיר אין צורך להסתמך על הרגשות כדי לדעת שמדובר באידיאולוגיה. כותרתה עמוסת-המשמעויות של אסופת המסות שלו - עבודת ההווה - מכ?וונת בצורה כמעט מפורשת אל מה שנאמר בהרחבה בהמשך: צריך להפסיק לעבוד את העבר, מפני שעבודת העבר, ובעיקר עבודת אושוויץ, אינה מאפשרת לעבוד את ההווה, כלומר את סבלם של הפלסטינים תחת עול הכיבוש.

בטהרן וגם בתל-אביב
בתירוץ של "חופש הביטוי האקדמי" אירחה השבוע אוניברסיטת תל-אביב כנס שנועד להבין את האסירים הביטחוניים הפלשתינים. כשמכחישי זכות הקיום הציוני מקבלים במה כזאת, כנראה איבדנו את השפיות

ענת מטר מה"קמפוס לא שותק" תומכת בפלסטינאים
לכבוד: יולי תמיר, שרת החינוך.

אנו, תלמידים, סטודנטים לחינוך והוראה, מורים וחברי מערכת החינוך, פונים אליך לפעול מיידית להפסקת פעולות הצבא הישראלי בעזה הפוגעות בצורה אנושה במיליון וחצי אזרחים.
בימים אלו ישראל מבצעת פשעי מלחמה איומים מדי יום ברצועת עזה, בנוסף על הכיבוש המתמשך של הפלסטינים בגדה המערבית. מאז סוף יוני, נספרו ברצועת עזה לבדה כ-400 הרוגים ואלפי פצועים. למעלה ממחצית מההרוגים כלל לא השתתפו בלחימה. ישראל סגרה את המעברים למעבר פועלים, סחורות, תרופות וציוד חיוני כבר לפני 4 חודשים. פירוש הדבר אבטלה עצומה, רעב ומניעת עזרה רפואית למאות אלפים. ממשלת ישראל מסרבת לשלם לממשלה הפלסטינית שנבחרה על ידי הציבור, את כספי המיסים השיכים לרשות הפלסטינית.

על דר' גדי אלגזי בכתבה "המשטרה: מפגינים נגד המלחמה השליכו צואה"
ד"ר גדי אלגזי, מאוניברסיטת תל אביב אמר
ש"המלחמה הזאת נעשית על גבם של העניים ביותר, גם בישראל וגם בלבנון. מי שלא יכול לברוח משלם את המחיר הכבד ביותר במלחמה הזו". נואם נוסף היה שאול פלדמן, שביתו בחיפה נהרס מפגיעת רקטה בשבוע שעבר. פלדמן סיפר לקהל כי כבר ביום הראשון של המלחמה הוא היה בהפגנה נגדה, וגם לאחר שנפלה רקטה על ביתו הוא לא שינה את דעתו: "אני לא חושב שזו מלחמה שצריך לתמוך בה".
חבר הכנסת דב חנין (חד"ש) בירך את המשתתפים בהפגנה ואמר כי "הפגנת שבה השתתפו אלפים מבטאת את התרחבותה של החזית נגד המלחמה.

ענת מטר מהפורום לשחרור האסירים הפוליטיים
הפורום לשחרור האסירים הפוליטיים הוא יוזמה חדשה שנועדה להאיר את הבעיה הכאובה של האסירים הפוליטיים הפלסטינים הכלואים בישראל.
בהמשך מובאת הצהרת הכוונות של היוזמה, ובצרופה – דו"ח שכתב אחד האסירים, מוכלס בורגאל, בשם חבריו, ובו הוא מתאר את מצבם של האסירים, מציג השוואה המעידה על אי-שוויון קיצוני בינם ובין האסירים הפוליטיים היהודים, מצהיר על התנגדותם של האסירים לאלימות וקורא לנקוט יחס שוויוני וצודק כלפיהם. ב-29.5.05, בשעה 18.00, יתקיים באוניברסיטת תל-אביב כנס בנושא האסירים


בדיקת העמדה של איש מחנה השלום
אני שייך לאלו שחושבים שתגובת ישראל בהפצצות מאסיביות, ההיקף הנרחב של האלימות, הפגיעה הרחבה באוכלוסיה אזרחית, אי הנכונות לקיום משא ומתן ואי הנכונות להפסקת אש, הינם סימפטומים לדרכה הכוחנית של ישראל, ביטוי לתרבות הסכסוך שהשתרשה בחברה הישראלית, ביטוי להתגייסות העיוורת של בני החברה, לתפיסה האתנוצנטרית הפשטנית והחד צדדית של הסכסוך הישראלי-ערבי ולהשפעה המכרעת של הצבא על חיינו ודרכינו כאן.

תיעוב עצמי בתל-אביב
באוניברסיטאות הישראליות שורצים אנשי סגל קיצוניים למכביר, שרבים מהן שונאים את מדינתם, מעודדים את אויבי ארצם ומשתפים פעולה עם ארגונים אנטי-ישראליים מסביב לעולם – לעיתים אף עם אנטישמים מוצהרים. לאורך השנה האחרונה, החלה לפעול "מוניטור [משגוח] האקדמיה בישראל" (Israel Academia Monitor), קבוצה העוקבת אחר פעילותם של קיצונים אנטי-ישראליים ו – "פוסט-ציוניים" באוניברסיטאות הישראליות, וחושפת את פעילויותיהם, התנהגותם והצהרותיהם של אותם קיצונים. מאמציה כוללים חשיפה של אינדוקטרינציה במסגרת כיתתית, הפרות חוק, הסתה, ואף התנהגות אלימה מצידם של אנשי סגל אקדמי הנמנים על שורותיו של הפלג הקיצוני בישראל.

ענת מטר / קול קורא: ועד הפעולה הישראלי למען אסירים ועצירים פלסטינים
הוועד הוא ארגון ישראלי המאמין שלא יתכן שלום בין ישראל ופלסטין ללא פתרון לבעיית אלפי האסירים המסווגים כביטחוניים והעצירים המנהליים הפלסטינים הכלואים בבתי הכלא הישראלים.

ד"ר אבנר בן-עמוס ב-"ההיסטוריה נגמרת ב-1948"
"יש דברים שמשרד החינוך לא היה רוצה שהתלמידים יידעו, למשל שהיה כאן קו ירוק" אומר ד"ר אבנר בן-עמוס מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל-אביב, "התודעה של התלמידים כיום פשוט לא קולטת את זה. הסיפור שעולה מתוכניות הלימודים ומבחינות הבגרות הוא הנרטיבה הקלאסית של'צדקת דרכנו': מעבדות לחירות, מגלות לארץ ישראל, מעטים מול רבים, הטובים נגד הרעים. ישראל מעולם לא יזמה מלחמות או תקריות גבול, וגם אם כן - הדבר נכפה עלינו. אלה תבניות העומק של החברה הישראלית. גם אם התלמידים שוכחים פרט אחד או שניים, זה לא באמת משנה, כי כל ההיסטוריה שלנו נגרסת לכדי מלחמה אחת גדולה, שמטרתה היא תמיד להביא להשמדתנו".

כנס חסידי החיסול
ביום שני השבוע התקיים באוניברסיטת ת"א דיון על זכות השיבה של פלשתינים לישראל. אל נא נאמר: מדובר בעניין אקדמי. מדובר בעניין פוליטי לחלוטין. ככל הידוע, לא היה יום עיון על "זכות השיבה" של יהודים לחברון או לעזה. שהרי דיון כזה, עם רוב של מצדדים בזכות שכזאת, היה נתפש כהתחלקות על השכל. אבל אולי זו לא ההשוואה הנכונה. בהשוואה נכונה, צריך לשאול, האם אוניברסיטת בירזית קיימה דיון על זכות השיבה של יהודים לחברון או לשכם. התשובה ידועה.

אבל אצלנו אין גבול לחוצפה. מהאקדמיה נפתחת הרעה. והרעה היא - ערעור הקונצנזוס נגד זכות השיבה. אם עד עכשיו היה ברור, או היה צריך להיות ברור, שזכות השיבה היא נשק ערבי שמטרתו אחת, חיסול מדינת ישראל, אז באה החסות האקדמית והופכת את הדרישה הזאת, דרישה לחיסול ישראל, לעניין שראוי לדיון.

הקומיסר למוסר

ובכלל, רבינוביץ יודע שהוא, או חבריו לדעה, רשאים גם לבעוט במדינה, גם לדרוש את החרמתה, גם להפוך אותה לנאצית, גם לנהל מסע צלב הרסני לחיסולה וגם לקבל שכר מהמדינה שאותה הם מתעבים כל כך.

From: Rachel Giora
בשאר אבו שהלה, ווליד מהנה, מוחמד מטר ובשאר אבו סלים הם סטודנטים מעזה, הלומדים הנדסה באוניברסיטת ביר-זית. לפני חודשיים – חודשים ספורים לפני תום לימודיהם – הם הוגלו לפתע לעזה, ללא שום נימוק. כעת דורשים שלטונות הצבא כי הארבעה יחתמו, תמורת החזרתם ללימודים, על התחייבות לחזור לעזה מיד עם תום לימודיהם, בסוף שנה"ל הנוכחית.

השנה הראשונה: טיהור אתני איטי מאת: טניה רינהרט [ ::: בימת שמאל ::: ]
לא ניתן להסביר את מדיניותה השיטתית של ישראל בפציעת פלסטינים כהגנה עצמית, וגם לא כתגובה ספונטנית לטרור. זהו אקט של טיהור אתני - תהליך שבו קבוצה אתנית אחת מסולקת משטחים שבהם מעוניינת קבוצה אחרת לשלוט. במקום הזוכה לתשומת-לב עולמית כה רבה כישראל/פלסטין, לא ניתן לבצע טיהור אתני באקט פתאומי של טבח מסיבי ופינוי קרקעות. לכן מתנהל תהליך עקבי שמטרתו לאלץ אנשים, אט-אט, למות או להימלט.


מפגינים אלימות | יגאל ברונר וניב גורדון
בדיעבד מתברר שפרשת הירי על גיל נעמתי לא סימנה את חסינותה של הדמוקרטיה הישראלית. להיפך, היא סימלה שלב נוסף במסלול הקריסה שלה - עוד מחסום שנפרץ. הנה, התברר לצבא שניתן לירות על מפגינים באין מפריע. לא רק על פלסטינים לא חמושים מהשטחים (מה שהפך למנהג יום יומי), זרים כרייצ'ל קורי, ואזרחי ישראל הערבים, אלא גם על יהודים. יורים וזה עובר. הרעש נמוג במהירות, וכרגיל, איש לא מואשם בירי. ואם לא מוגש כתב אישום, סימן שלא נעברה עבירה.

ואכן, רבים יאמרו ש"הגיע לו". שמי שמטלטל את גדר ההפרדה, שוכב מול הדחפור, או משתתף בהפגנות הלא אלימות של פלסטינים הנאבקים נגד סיפוח שטחי מחייתם - דמו הפקר. בעיניהם, מי שחוצה את הגדר המנטאלית והפיסית שממשלת שרון בונה, ומצטרף למאבק נגדה, ראוי גם ראוי שיפעלו כנגדו באלימות הרגילה, הכמעט מובנת מאליה, שהמדינה מפנה אל הפלסטינים שסביבם נבנית אותה הגדר.

כאן בדיוק טמונה הסכנה הקיומית לדמוקרטיה הישראלית, או למה שנותר ממנה.

עדי אופיר
ישראל הפכה להיות המקום המסוכן ביותר לעם היהודי. אם ציונות פירושה בראש וראשונה דאגה לקיום הלאומי של העם היהודי, הניתוח הזה צריך להוביל אנשים שפויים להגר מכאן ולהשאיר את אנשי קיר הברזל לדהור לבדם במסלול ההתרסקות הלאומי שלהם.

דיכוי בהרדמה - זאב צחור, מוסף תרבות, ידיעות אחרונות
"חרושת הישראליות" של משה צוקרמן מציע מבט שונה בשיח הניאו מרקסיסטי

זאב שטרנהל
מי שמתחקה על שורשי הבעיה יזכיר לעצמו את הקרבה הנפשית, ולעתים קרובות גם הפיסית, בין פיקוד הצבא לראשי המתנחלים. מי שרוצה להבין מה קרה לצה"ל של הכיבוש ייכנס לספרייה ויקרא שם בעיתונים, ובמיוחד בראיונות שהעניקו בחודשים האחרונים הדרגים הבכירים של הצבא: החל במפקדי חטיבות החי"ר הסדירות ועד למפקד חיל האוויר, האיש שישן היטב בלילה, וכאשר הוא משחרר פצצה בלב אוכלוסייה אזרחית הוא אינו חש אלא "חבטה קלה" במטוסו. במצפונו, לעומת זאת לא נרשם כל זעזוע.

האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
מבקרים: 243623064שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
blueweb