מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חרמות באקדמיה: טלו קורה מבין עיניכם בטרם תלינו על אחרים
 

 

מאת רפאל ישראלי*

 

בימים בהם מלינים במקומותינו על כי מחרימים מלומדים ישראליים בארצות נכר, בעוד שמוסדותינו להשכלה גבוהה הפכו בעצמן למאורות של משטמה ודיכוי אינטלקטואלי כלפי כל דעה או ניתוח שאינם עומדים בתקינות הפוליטית הפונה שמאלה מן השמאל, מרענן לאיש אקדמיה ישראלי לחוות חופש אקדמי למהדרין דווקא בליבה של אחת הארצות המצטיירות כעוינות ביותר לישראל באירופה. ולא מפאת ששככה אש  הביקורת  או נתאזנו  רוחות הנאצה שם, אלא מפני ששם , בניגוד לבולשביזם האטום שלנו, פתוחים להאזין לכל דעה, צמאים לדעת זויות חדשות, נוהגים בכבוד כלפי מרצים אורחים, מאזינים להם בקשב , מעמידים תזות למבחן, גם אם מטיחים בהן ביקורת, ומשרים הרגשה כי הויכוח האקדמי הנו לגיטימי וחופשי. הלואי עלינו.

 

בשטוקהולם הוכנסתי לקודש הקודשים של הממסד השוודי- בשלושה מממדיו: הפרלמנט, משרד ההגנה והמכון ליחסי חוץ היוקרתי. כאשר מתכנסים תריסר חברי פרלמנט, ובראשם ראשה המכהן של מפלגה אופוזיציונית חשובה, כדי לשמוע  על אשמת הפלשתינים, על שהרסו את תהליך השלום, מעורבותו הנלוזה של האו"ם, מדיניותו הנבונה של שרון, הטרור האסלאמי האוניברסאלי, וכיוצא באלה ענינים שלא האקדמיה ולא אמצעי התקשורת הישראליים מרבים להשמיע שכמותם, אינך יכול שלא להתפעל מכושר ההקשבה, מכשרון החקירה ומעומק ההבנה שמגלים אנשים עסוקים שלה, שענינינו רחוקים מהם לכאורה, אך פתיחותם ללמוד אותם, ולאו דווקא מן הזויות שהם רגילים להן, מעוררת פליאה.

 

כמובן שהתשובה איננה נעוצה בעמדות היסוד של שוודיה שנותרות כשהיו, אלא בתרבות הדיון בין שתי הציביליזציות: אחת הסובלנית והפתוחה להאזין, ובה בעת גם לבקר ולהטיח האשמות,  והשניה- בולשביקית ומחניקה, שאיננה סובלת מי שאיננו הולך בתלם המותווה ע"י אליטה יחסנית ומתנשאת, המשוכנעת שהאל יעדה לחלוש על המחשבה, והמדכאה כל האחרים ללא רחם. אם נביט בראי, לא נרווה נחת ממראה עינינו, ואם ניטול קורה מבין עינינו, נחדל להאשים אחרים בהטלת חרם עלינו מחוץ בעוד אנו מערימים נידויים וחרמות על בני עמנו מבית.

 

זה מכבר ידוע, וכמעט מקובל היה,  כי אוניברסיטאות העילית שלנו, לוקות יותר ויותר בחוסר סובלנות שאיננו משקף את הדיבורים הגבוהים על "חופש אקדמי". במקומותינו, אומצה התקינות הפוליטית די במוקדם, שעה שבכינוסים אקדמיים, או במפגשים עם אורחי הממסד האוניברסיטאי להם היה עד כותב שורות אלו, מה שביקורתי על המדינה נחשב ללמדנות חסרת פניות, ואילו כל אמירה לטובתה נחשב לפוליטיקה בזויה רחמנא ליצלן. כך יכלו מותחי הביקורת בכינוסים ובמפגשים אלה להתייסר על דיכויים של הפלשתינים, או על "מיליטריזם" בגני הילדים שלנו על כי הזאטוטים "חטאו" במשלוח מנות לחיילים שלנו, אך מנגד הושתקו בתואנה של "טענות פוליטיות"  אלה שסינגרו על עמדות מדינתם, הביעו זעזוע ממה שמחוללים הפלשתינים וכו', והדברים ידועים.

 

האידאולוגיה של התקינות עדיין מכה בנו בכל פה, וחופש הביטוי עדיין שמור רק לאלה המבינים באיזה צד מרוחה פרוסת לחמם. סמינרים, ימי עיון, וכינוסים לרוב נערכים ברגיל בכל אוניברסיטאות העילית, בהם אמורים לעורר ויכוח, למוטט מקובלות ולעיין בדברים מכל צידיהם, אך בד"כ שמורה הצגת הממצאים למי שהולך בתלם, בלא הצהרה רשמית על כך, כמובן, אך תוך איטום אוזניים והתעלמות מכל מה ומכל מי שסוטה ממנו, תוך קריאות התחסדות "ויכוח אקדמי" ו"דיון עניני". כמה דוגמאות יסברו את האוזן: עורכים עיונים ודיונים על אוסלו ומשוגותיה, על ערביי ישראל, על האסלאם הפונדמנטליסטי, על העולם הערבי, על העימות בין ישראל לפלשתינים, אך בכולם משתתפים ערבים, מן האקדמיה ושלא מן האקדמיה, ואנשי אקדמיה ישראלים המשקפים זרם פוליטי ידוע, וכולם בשקיקה מעוררת  הסתייגות, שלא לומר יותר, יכולים למתוח ביקורת על עצם קיום המדינה, לדבר על "אפלייה" נגד הערבים, "תוקפנותה" של ישראל נגדם, אך שום דבר חלילה נגד זכויות הערבים והפלשתינים, נגד אוסלו או נגד האסלאם הפונדמנטליסטי שמנחת זרועו סובלים גם אנו וגם העולם כולו.

 

כמובן, שכל שוחר ויכוח חופשי, בין אם זה מאיר עיניו או חונק גרונו של התאב לדעת, איננו רשאי להתעלם מכל מגוון התחושות והידע, וחייב להפנים את כל הניתוחים והלכי הרוח מכל צידיהם, כדי לגבש את מסקנותיו על הוויות העולם. אולם בלתי אפשרי להביא בפני הציבור רק את הקו השליט באוניברסיטאות העילית, ולהתעלם מנתונים ומניתוחים אחרים השוללים והסותרים קו זה. האם אין צורך, למען טובת הויכוח והדיון, להטות אוזן גם לאלה וגם לאלה? לא מדובר כאן בויכוח פוליטי רגשני (שאגב רק הערבים המוזמנים להשתתף בדיונים רשאים להפליג בו), אלא בטעונים סדורים ומנומקים, ושתי הגישות ראויות להאזנה באותה מידה. והקהל ישפוט. אלא שאין כך פני בדברים :האזן בקשב ובעצב להשתלחויות על מדינתך ועל עמך, ואם תקום לסתור ולשלול, יאמרו לך שזה פוליטי או שאין זמן, ועוד נימוקים משכנעים והגונים כאלה.

 

וכך יוצא כי מחקרים הממומנים ע"י המוסדות מארגני הכנסים, אך אינם תואמים את הקו, שלא נוסח בפומבי אך רוחו מרחפת מעל, לא ישמע. למשל, אם מוכיחים באותות ובמופתים בספר רחב יריעה ורווי מובאות, שרוב שנים הושקעו בחיבורו, את האנטישמיות ועלילות הדם בעולם הערבי-אסלאמי בימינו, תהיה למחקר תהודה במרכזים לחקר האנטישמיות כי זה מבטא את תוכני עיסוקם ואין להם מה להסתיר, אך במחקר הערבי-מוסלמי ה"תקין", שאינו חפץ או מעז לגלות את ערוות הערבים-מוסלמים ברבים, לא ירצו להאזין לממצאי מחקר זה, פן יצטרכו לקבל את הדברים בשתיקה או לא יוכלו לסתור אותם, אף שהוא מראה על הכחשת השואה, עלילות דם נגד היהודים ושאר ענינים משובבי נפש אצל שכנינו הערבים והפלשתינים. אבל אם סטודנט שהונחה לכך מגלה "עוולות" שנעשו לערבים כביכול, או יכול לחזור על התקליט השחוק של "אפלייה",הוא יקפוץ לרשימת הדוברים גם אם ברור בעליל שאיננו יורד לסוף הענין שעט עליו להציגו בפומבי.

 

מקרה אחר, קם לו פיזיקאי ישראלי בעל שם במהלך הרצאתו של חוקר, בפני אורחים זרים,על הטרור האסלאמי העולמי בימינו, ומשתלח במרצה המוזמן על כי העז לטעון כי ישנו טרור אסלאמי. "אין כדבר הזה" הוא פסק בסמכות של פיזיקאי, אין קשר בין דת כלשהי לבין טרור וכו', והוא גם גידף את המרצה והעליבו על ש"הביא בושה" לאקדמיה בארץ בכך שהעז להגיע למסקנות כאלה. הוא קם וסילף ללא בושה את דברי המרצה, הכניס בפיו דברים שלא אמר, משל כאילו אותו חוקר היה קם בשעת הרצאתו של אותו פיזיקאי, וללא ביסוס, סמכות וידיעה קלושה כלשהי, היה מטיח במדען כי מאחר ואין נויטרונים ופרוטונים, הרי הביא הפיזיקאי כלימה על האקדמיה הישראלית. כמובן שזכות קנויה לאדם לבורותו, אך אין עליו כל חובה להציגה בפומבי, וודאי שאסור לו לעשות שימוש יומרני בסמכותו  המדעית בשטח אחר כדי לתקוף בענינים שאין לו מושג בהם.

 

אנא אנו באים? אותם חוקרים המרחיקים לקצה עולם כדי לבדוק הערת-שוליים למחקריהם, פן תפגע אמינותם הראויה, מוכנים להוציא משרווליהם דברי הבל, מתוך גילויי בורות לא ראויה, ועוד לזכות בהינהוני אישור ובמחיאות כפיים מצד כמה מחבריהם  שאינם נופלים מהם בבורותם, והכל בשרות ה"תקינות הפוליטית". והאמת נפלה חלל בינתיים, מבלי שמחפשי האמת בשטחם ינידו עפעף. משמע שהבולשביזם משתולל באוניברסיטאות העילית שלנו ואין מכלים. וטוב יהיה לבדוק בציציותיהם של המתיימרים לשמור על חופש  אקדמי ולדאוג למצויינות במוסדותיהם, שעה שהם חונקים בתוכם (בלימודי הרוח והחברה, אינני מוסמך לומר דבר על המדעים) קולות החושפים צביעות והקוראים להשמיע  את האמת. דברי ההבל המנסים להחיות את הגופה המתה של אוסלו ולטעון לזכותה, או המערימים שבחים על ההתנתקות הרת-האסון שרק צרות כרוכות בה, אסור להם שיהיו לאמת המדעית היחידה שאין זולתה.

 

כתב ג'ון סטיוארט מיל האנגלי, בעידן שקדם לתקינות הפוליטית:

הרוע הגדול שבהשתקת חופש ההבעה, הנו שבכך מקפחים את המין האנושי, בימינו ובדורות הבאים, אלה המביעים דעה לא מקובלת, יותר מאשר אלה המחזיקים בעמדה שנסתרה.כי אם הדעה המושמעת היא הנכונה, הרי הם מונעים מעצמם ההזדמנות להמיר את טעותם באמת, ואם היא שגויה אזי הם מונעים מעצמם את הטובה וההנאה שבתובנה האמיתית והמרנינה פרי ההתנגשות עם הטעות. לעולם לא נדע אם הדעה שאנו מבקשים להחניק היא מוטעית, וגם לו היינו בטוחים זה עדיין רע להחניקה...

 

 

*רפאל ישראלי הנו מורה באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

חזרה ל "חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 246015037שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb