Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
General Articles
Israel Academia Monitor Friday Special: A selection of articles on Academic Freedom גם בעברית


Wednesday Jul 07, 2010

Candidly Speaking: Stalinism at Ben-Gurion University

by Isi Leibler
Just a few weeks ago, Professor Neve Gordon, head of Ben-Gurion University's department of politics and government, was again challenged for continuously engaging in initiatives calling for a global boycott of Israel including his own University.

The Rector of the University, Professor Jimmy Weinblatt, once more rejected efforts to discipline Gordon, insisting that he would retain his position despite the fact that he was using the University as a launching pad to demonize Israel. To do otherwise, he said, would be an infringement on academic freedom. Weinblatt was conscious of the problems he would face from faculty if he acted against Gordon.

On a previous occasion when this issue had arisen, the head of the Sociology and Anthropology Department, Professor Uri Ram warned:

Should he be fired as head of the Political Science department due to his political opinions, I shall call on all department heads in the University to resign as well, in support of Gordon and in protest of the violation of his rights, civil freedom and the University establishment in Israel."

A few days ago, an extraordinary event occurred at Ben Gurion University which barely caused a stir amongst the public or the media. Dr Yeruham Leavitt, a professor emeritus who has conducted a bio-ethics course over many years, was sacked from the University for having opined at a lecture, that homosexuality could be "contained", and that children of same-sex couples were being deprived of a "normal" upbringing.

One may of course dispute such an assertion. Yet the remark was not intended to offend. In fact, Dr. Leavitt stated:

I have nothing against the gay and lesbian community. Moreover during my years at the university, I always instilled the values of tolerance and liberalism."

However, Professor Riad Agbaria, head of the clinical pharmacology department, insisted that Leavitt's employment be terminated. "There is no room for personal opinions that offend some of the students", he wrote. The university responded with a statement emphasizing that "Ben-Gurion University sanctifies freedom of expression, but the lecturer blatantly crossed the red line." News reports also noted that Dr. Leavitt was a settler who resides in Kiryat Arba, presumably implying that this had relevance to his dismissal.

The firing of Dr. Leavitt exemplifies the absurd and obscene double standards being imposed by Israeli academic institutions. Universities are willing to sack a lecturer for expressing a view not considered politically correct by dominant academic establishment. Yet the same authorities insist on retaining tenure for a senior academic like Gordon, described by Alan Dershowitz as a man "who has gotten into bed with neo-Nazis, Holocaust deniers, and anti-Semites... a despicable example of a self-hating Jew, and a self-hating Israeli."

Gordon has actually endorsed terrorist attacks, described a convicted Fatah terrorist as a role model for his children and called for a boycott of Ben-Gurion University as well as "apartheid" Israel. Yet the university administrators  repeatedly reiterated that even if Gordon continued to use his position to undermine the state and collaborate with those seeking to boycott his own university, he would not be disciplined because that would represent a breach of academic freedom. Whilst the University did not consider that "red lines" were being crossed by Gordon, Dr Leavitt was sacked for having made a remark about problems facing children growing up in a homosexual household - surely a legitimate viewpoint worthy of consideration.

This episode demonstrates how a cabal of post-Zionist and far left academics have succeeded to create an environment in which tenured staff are conscious that they have a license to debase the State - and even call for the destruction of their own University in the name of academic freedom - whilst suppressing any views that are politically incorrect from their bigoted perspective. It is truly reminiscent of the universities in the former Soviet Union approved by Stalin.

The government and donors to Ben-Gurion University and other academic institutions should have their heads examined if they continue providing funds which can be exploited in such a degenerate manner.





Hating Israel on our campus


Ben-Gurion University turning into village fool, hotbed of anti-Israel activity


Israel David

07.07.10, 18:52 / Israel Opinion YNET


The protests following the Turkish flotilla incident included activists marching outside the Ben-Gurion University senate building while giving the Nazi salute and shouting “Heil Bibi.” These were apparently outside provocateurs, yet members of the university’s teaching staff participated in the demonstration.



Teaching staff members also took part in the illegal protest held on the outskirts of campus two days earlier. Some of them have been calling for a boycott on Israel and characterizing it as an “apartheid state” – a term that has been well-perceived in the global anti-Israel market.


The true role played by Ben-Gurion University in Israeli academia’s overall anti-Zionist activity does not justify the reputation it built in this area. However, in recent years the university assumed the role of village fool in the academic arena, characterized by ridiculous displays of the abovementioned type.


However, it is not one professor or another who are responsible for Ben-Gurion University being perceived as second only to the Palestinian Birzeit University in respect to anti-Israeli sentiments. Such phenomena do not grow in a vacuum.


Let’s take the boycott motive for example. Upon taking office, a senior university official submitted to an interview where he pledged to take part in leftist student protests yet shun rightist ones. In the same interview, the official explained that one should join a boycott on global universities “should a substantial crime take place there.” Earlier, in January 2005, a boycott was organized against a guest lecture by Professor Yaakov Bergman, for “fear of his influence on young minds.” This year, ahead of the board of trustees’ session, a donor was boycotted (in writing!) and the same happened to a university professor.


Artistic freedom?
And what about the Nazi circus discussed at the opening of this piece? Not too long ago, the university dismissed a member of the appointments committee for speaking out against the candidacy of an Israeli lecturer who lives in the US. This candidate organized a military insubordination campaign and compared IDF commanders and soldiers to the Nazis. The university’s official spokesman said that “a member of the appointments committee cannot take non-academic factors into consideration” – a response that infuriated online readers (“And what if it was Dr. Mengele?”)


Outside the university senate building we have a large poster bearing Prime Minister Netanyahu’s image, graced with a large “catastrophe” caption.” Anyone can come and see the display, which originally was meant to glorify Prime Minister Ben-Gurion. The protest expressed by about 90% of those signing the exhibit’s guestbook have not impressed university officials, who responded by saying this is “artistic freedom.”


The management of my university would do well to stop ridiculing itself and making people fed up with it, and instead contemplate the complex meaning of terms such as “academic freedom,” “freedom of speech,” “artistic freedom,” and “artistic considerations” vis-à-vis its own simplistic perception.


The mathematics department includes a serving professor whose son died a hero’s death during Operation Cast Lead, while defending the rocket-battered university. Would it be too much to ask university officials to consider, alongside the glorious academic freedom for lecturers to openly curse the IDF, the bereaved professor’s freedom not to hear his colleagues say that his son was a “Nazi criminal?”


Israel David is a mathematics and performance research professor at Ben-Gurion University





Jerusalem Post

Terra Incognita: When only the critics are heard

That there is so much focus on the Holy Land is a fact of life. The trouble is that the narrative of Israel is being communicated by those who dislike it.






  • Published 01:12 04.07.10
  • Latest update 01:12 04.07.10
  • The fight for academic freedom

    After decades of a feeling of stifling anti-Zionist bias at the universities, change is knocking at academia's gates.

    By Ronen Shoval, Haaretz

    This opinion page has recently carried articles attacking the legitimacy of the Im Tirtzu movement and distorting the report we submitted to the Knesset Education, Culture and Sports Committee. These articles continued a hysterical assault against our movement by academics on Internet forums. The authors' main argument boils down to the tired old mantra of labeling with McCarthyism anyone trying to criticize what happens in academia.

    The system is trying to depict those seeking academic freedom as enemies of enlightenment, those fighting to end the discrimination against Zionism as thugs, and the academics with the stable salaries, complete academic freedom and wanton lack of transparency surrounding their appointments as victims of the students dependent on them for their grades. These are the same students who dedicate the little time they have after work and studies to fight for future students.

    But the truth cannot be concealed, and the fight for equality and true academic freedom cannot be suppressed. After decades of a feeling of stifling anti-Zionist bias at the universities, change is knocking at academia's gates. Sooner or later the exclusion and silencing of anyone with opinions slightly to the right of the academic consensus between Meretz and Hadash will cease. The freedom and liberty to research, study and enrich education, the freedom and liberty to think differently, will soon be given to all students in Israel, not just an extremist anti-Israeli minority.

    The attempt to escape a matter-of-fact discussion on the anti-Zionist bias in some departments, and the feeling of exclusion and humiliation felt by many students will come to naught. Throwing around swearwords like "McCarthyism," "fascism" and "Stalinism" a dozen times a day won't stop the public and the students from asking over and over the following questions.

    Is there, in some parts of academia, an over-representation of post-Zionism in complete disproportion to this worldview's representation in the overall population? How did this situation come about? Is it true that academic achievement is limited to these circles, or could it be that academics of such persuasions promote their fellow post-Zionists? Is it right for academics, people with a clear vested interest, to be the only ones marking the boundaries of "academic freedom" - or rather, deciding that such freedom means that everything is allowed? Don't the public, the education minister and NGOs have a right to help mark the borders of academic freedom? Is merely raising this question equivalent to censorship and a witch hunt? Could it be that the cries of McCarthyism are the real attempts at censorship?

    Is a member of academic staff allowed to call for the boycott of the institution where he works and expect not to be sanctioned? Can we accept a situation in which scores of anti-Israeli petitions calling for economic, cultural and academic boycotts are issued from the universities sponsored by our taxes? Did a handful of lecturers buy a monopoly on truth, and when did this take place? Is the opinion of the education minister, the members of Im Tirtzu, significant parts of the academic faculty who find themselves silent, and significant parts of the Israeli public less worthy than the cries of McCarthtyism by that academic handful? And how long will the exclusion and silencing of Zionist voices at universities last? Freedom is knocking on the doors of academia. Don't hold it back.


    The writer is the chairman of the movement Im Tirtzu.




     IAM Editorial:



    Academic Freedom at BGU: Walking A Fuzzy Line


                Ben-Gurion University’s reputation as a premier center of higher education has been tarnished in the last few years by a small number of radical Left faculty who, in their classrooms and through their writings and external ventures, defame Israel, calling it an apartheid state, agitate for economic and academic boycotts and, generally, question the legitimacy of the country’s democratic institutions.


                Despite calls by members of the academic community and concerned citizens, the university has displayed little inclination to consider whether these actions go beyond the broad and generous guidelines enshrined in the principles of academic freedom. In what seems to be a typical reaction, BGU’s rector, Professor Jimmy Weinblatt, defended Dr. Neve Gordon’s advocacy of a political boycott against Israel by stating: “We live in a democracy in which there is freedom of expression for all, even for those whose opinions are not appreciated by all.”*


                However, a recent decision by the BGU administration raises a question about the institution’s commitment to the equitable application of these protections.


                The matter, reported on Israel National News and Ynet, centers on a discussion that took place in Professor Yeruham Levitt’s class on medical ethics in BGU’s School of Pharmacology. The topic was fertilization methods for homosexual couples. In an exchange with the students, Professor Levitt expressed his view that children raised in a same-sex environment might be harmed by being deprived of a “normal” family life. He insisted, as well, that “sexual inclinations can be restrained and chosen.”


                After a complaint by several students, Levitt was summoned to a faculty hearing, where he argued that a lecturer had the right to express such views in a class on medical ethics. Subsequently, he was informed of the termination of his contract by Professor Riad Agbaryia, head of the School of Pharmacology.


                BGU issued a statement in which it noted that Leavitt had not apologized for his “offensive comments.” The statement added: “Ben-Gurion University sanctifies freedom of thought and expression, but the lecturer blatantly crossed the line.”


                The university would likely argue that its treatment of Professor Levitt is a matter of internal governance. Fair enough, perhaps. What it may not be able to dismiss so easily, however, is the glaring discrepancy between its response in this case and its silence in responding to the cynical exploitation of the right to “freedom of thought and expression” by members of the radical Left in its ranks.


                 As the old saw goes, what is good for the goose should (at the least) be equally good for the gander.


    *quoted in the Israel National News article


    Jack E. Friedman, Ph.D.






    פורסם ב - 02:01 08/07/10
    עדכון אחרון - 02:04 08/07/10
    גבי שפר האקדמאים שותקים   
    דברי השר גדעון סער על כוונתו לבחון את הטענות המופרכות של "אם תרצו" ולפעול נגד הטיה אקדמית אנטי ציונית כביכול, בעיקר בחוגים למדע המדינה באוניברסיטאות, הם עוד צעד חמור בהידרדרות התרבותית, הפוליטית והחינוכית בישראל.

    יש לדחות מכל וכל את דברי סער על הגישה במחלקות למדע המדינה. יש עדיין אקדמאים רבים המנסים להגן על הממשל והחברה הישראלית, וגם על ערכי הדמוקרטיה הישראלית המידרדרת. מצד אחר, יש כמה סיבות לשתיקה הגוברת של האקדמאים בהקשר התרבותי, החברתי והפוליטי. רק אקדמאים מעטים אינם יראים להשמיע את קולם בביקורת חריפה על שקיעת החברה, הפוליטיקה והדמוקרטיה.

    למעשה, מראשית ימי המדינה ועד עתה מידת השפעת האקדמיה על האידיאולוגיות של הזרמים הפוליטיים והמפלגות, מימין ומשמאל, על דפוסי השלטון, על ההסדרים המבניים והארגוניים של המערכת ועל קביעת המדיניות הפוליטית והחברתית - היתה מצומצמת. רק אקדמאים ספורים השמיעו ביקורת בפרהסיה והעלו הצעות לשינוי המצב. המצב הורע מאז הפסיד השמאל הפוליטי את כוחו ונעלם מהזירה החברתית הפוליטית, והימין הפוליטי השתלט על המערכת הפוליטית.

    לא רק החברה הישראלית נעה לכיוון הימין הפוליטי ולחוסר עניין ומעורבות בפוליטיקה. גם אקדמאים רבים, ובכללם גם אלה החוקרים את החברה והפוליטיקה בישראל, נוטים לתמוך בתפישות המקובלות על הממשל הנוכחי ועל החוגים הכלכליים ובעלי ההון הקרובים לו. נטייה זו מתחזקת גם בשל אדישות וחוסר עניין כלפי מה שמתרחש במערכת החברתית והפוליטית - מה שקשור ביסודו להתגברות האינדיווידואליזם, הדאגה היתרה לענייני הפרט וחוסר הדאגה לכלל.

    זאת ועוד, בגלל התלות החוקית והכספית של רוב האוניברסיטאות והמכללות, וכן של אקדמאים רבים, במוסדות השלטון, ובגלל המאבק המתמשך בעקבות תביעות הממשלה לרפורמות ארגוניות ופיננסיות במוסדות האקדמיים - נזהרים ראשי מוסדות אלה מביטוי התנגדות, ביקורת ומחאה על מעשי הממשל ומוסדותיו.

    הדבר קשור גם למינוי של נשיאים, רקטורים, דיקנים, ראשי מכונים ואנשי מינהל במוסדות האקדמיים. מטעמים אידיאולוגיים ואינטרסנטיים, רוב האישים האלה אינם מביעים בפומבי ובקול רם ביקורת ומחאה חברתית ופוליטית.

    בנוסף, הקמה והפעלה של מכוני מחקר בתחומים האסטרטגיים והביטחוניים, הנשלטים למעשה על ידי אנשי צבא משרתים ואנשי צבא בגמלאות, גורמות לפרסומים, ימי עיון וכנסים שאינם ביקורתיים די הצורך על המתרחש בתחומים חיוניים אלה.

    בהשוואה לעבר, יש לאקדמאים ביקורתיים קושי להתבטא באמצעי התקשורת. בעוד בעבר היו אנשי אקדמיה כאלה יכולים לפרסם בקלות יחסית את דבריהם בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה, עתה הם נתקלים בקשיים לפרסם את דבריהם ברבים.

    כל אלה גורמים ל"שיתוק" של אקדמאים ומוסדות אקדמיים רבים, דבר המאפשר לפוליטיקאים כמו סער לתקוף בלא הצדקה את כל האקדמאים, דבר שיחמיר עוד את הידרדרות הדמוקרטיה הישראלית.


    הכותב הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים 






    מקרתיזם אקדמי

    החופש האקדמי, שכולל השמעת עמדות מבחילות, שמור רק לצד שמאל. ד"ר ירוחם לויט פוטר מכיוון שהביע עמדה. היכן שר החינוך?

    בן דרור ימיני | 6/7/2010 4:05     מעריב

    שורה של מרצים בכירים באוניברסיטאות ישראליות מחרפים ומגדפים את ישראל. התרגלנו כבר חלקם גם דורשים את החרמת ישראל. גם לזה התרגלנו. כאשר מישהו מעז לומר עליהם מילת ביקורת, בין שזה שר החינוך גדעון סער או בין שזה הפרופסור אלן דרשוביץ, הם מייללים על הפגיעה בחופש האקדמי שלהם.

    הדרך להתמודד איתם איננה בפיטורים. צריך לחשוף אותם ולהפריך את השקרים שלהם. נכון שיש משהו מוזר בכך שמועמדת לראשות חוג חשוב באוניברסיטה קוראת להחרמת האוניברסיטה. איך בדיוק היא מוכנה לקבל את התפקיד? האם היא תדרוש מעמיתיה בעולם לנתק קשרים עם החוג שבראשו היא עומדת? האם לא איבדנו את יצר הקיום שלה בעצם העובדה שאשת אקדמיה כזאת היא מועמדת מובילה לראשות חוג?

    בשנים האחרונות עמד חופש הביטוי האקדמי במבחן. ככל שמדובר בצד שמאל, הוא תמיד נשמר הכללים משתנים כאשר מדובר בעמדות אחרות. כך היה לפני שנים אחדות עם ד"ר דוד בוקעי, שבעקבות האשמת שווא מצד סטודנט נפתחה נגד המרצה חקירה, והוא אף נדרש לחתום על הצהרה שלא יאמר שוב את הדברים כדי לסגור את הפרשה.

    בפעם השנייה זה קרה כאשר מרצים מאוניברסיטת תל אביב דרשו למנוע מפנינה שרביט-ברוך ללמד בחוג למשפטים, משום שהעניקה הכשר לפעולות מסוימות של צה"ל בעזה בהיותה בפרקליטות הצבאית.

    לא מקובל על משטרת המחשבות

    המרצים שהיו חלק מיוזמת סתימת הפיות היו בודדים. אלא שאת התמיכה העיקרית הם קיבלו מעיתון "הארץ", שפרסם מאמר מערכת הקורא למנוע את העסקתה של שרביט-ברוך. הפרשה השלישית התרחשה לאחרונה, כאשר ד"ר ירוחם לויט, מרצה מאוניברסיטת בן גוריון, הביע במסגרת דיון בכיתה את הדעה שהזהות המינית של ילדים עלולה להיות מושפעת מזוג הורים חד-מיני.

    לא חשוב אם העמדה הזו נכונה. מה שחשוב הוא שזו עמדה שאינה מקובלת

    על משטרת המחשבות, שכבר פעלה נגד ד"ר בוקעי ונגד שרביט-ברוך. והנה, לאחר הליך משמעתי פוטר ד"ר לויט מהאוניברסיטה.

    כך שהשאלה האמיתית היא: האם השתגענו? הרי האקדמיה הישראלית עמוסה במרצים בעלי דעות מבחילות. זכותם לומר את דברם, בשם חופש הביטוי האקדמי. זה הרי רק עניין של זמן שמרצים מסוימים יידרשו לפתוח את מסלול לימודי הנכבה. הם גם יזכו למימון מלא מקרנות שקשורות לאיראן או לסעודיה.

    עמדות חריגות הן מפתח לקידום

    אבל זה בסדר מותר להם. כך למשל, שישה מתוך 11 חברי הסגל הקבוע במחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן גוריון חתומים על מכתב תמיכה בסרבנים. בראש המחלקה עומד ד"ר ניב גורדון, שגם קורא להחרמת ישראל. אסור לגעת בהם, אפילו שיש משהו מעורר חלחלה בכך שרוב המרצים הקבועים מצויים שמאלה ממרצ. זה לא חופש אקדמי. זו שטיפת מוח אקדמית.

    זה מעורר חשד שצריך להיות בעל עמדה מסוימת כדי לזכות לקידום. זה מעורר חשש שצריך להשמיע עמדות חריגות כדי לזכות בקידום. האקדמיה זקוקה לחשיבה ביקורתית. אבל בחוגים מסוימים נדמה שמדובר באינדוקטרינציה, תוך רמיסת החופש האקדמי. והנה, מכל המרצים החריגים, מכל שלל ההתבטאויות, מצאה אוניברסיטת בן גוריון קורבן אחד ויחיד. אדם שטען בכיתה משהו על ילדים להורים הומואים.

    כך שהמפתח מצוי עכשיו אצל שר החינוך. הוא לא יכול לשתוק. מתוקף תפקידו הוא גם יו"ר המועצה להשכלה גבוהה. זה בתחום אחריותו. משום שאם הוא ישתוק, האקדמיה הישראלית תקבל אישור להפוך לחממה של שטיפת מוח. בשם החופש האקדמי תימשך החתירה האנטי-ישראלית.

    בשם העצמאות האקדמית יפוטרו מרצים שחורגים מהקו. מרצים צעירים כבר התלוננו בפני הח"מ שאין להם סיכוי לקבל משרה משום שהם אינם חלק מהמקהלה. הפיטורים של ד"ר לויט מוכיחים שהמקרתיזם כבר כאן. הוא פועל בחסות "החופש האקדמי".





    דרור אידר, ישראל היום

    ימין ושמאל

    הידלדלותה של הרוח

    "עונת הציד החלה". כך הכתירו בעיתון "הארץ" את קריאתם האמיצה של חברי כנסת, ובראשם שר החינוך, לבדוק את ההטיה האנטי?ציונית באקדמיה, ובעיקר את הקלות שבה מרצים המקבלים את שכרם מהמדינה קוראים לחרם אקדמי, כלכלי, תרבותי ופוליטי עליה. איזו אירוניה: דווקא מי שאבותיהם המציאו את ה"סזון" למדו לצווח "מקרתיזם" כל אימת שהחלק הבריא בציבור הישראלי מתקומם נגד מגמות ההתאבדות המסתמנות בתוכנו.

    האמת היא שעונת הציד של מדינת ישראל נמצאת בעיצומה, בחסות גורמים חתרניים שמזמן אינם מתעניינים באמת, לא כל שכן במדע או בתרבות, אלא אם כן אלו קשורים ב"חשיפת" פשעיה התרבותיים והפוליטיים של ישראל.

    כמו במקרה של "הקרן החדשה לישראל", כך גם במקרה של הדו"ח החדש של תנועת "אם תרצו" על הפוליטיזציה החד?צדדית במוסדות להשכלה גבוהה, שיטת הפעולה היא סטליניסטית ידועה: דה?לגיטימציה של מגישי הדו"ח והאשמתם ב"סתימת פיות".

    השקר הזה זועק לשמיים. ב?20 השנים האחרונות אני נמצא במערכת האקדמית, מסתובב באוניברסיטאות ברחבי הארץ, משתתף בכנסים אקדמיים, צורך כתבי עת מדעיים, ומניסיוני הרב אפשר לומר במלוא האחריות שהדו"ח של "אם תרצו" הוא קצה הקרחון של תופעה רחבה הרבה יותר. בידי דוגמאות למכביר.

    אין דמוקרטיה אמיתית באקדמיה הישראלית. אין עימות לגיטימי ובריא בין עמדות שמרניות לליברליות, משום שאין כיום לגיטימציה ברוב האוניברסיטאות הישראליות לעמדות שמרניות או ציוניות. אין כמעט סיכוי לחוקר בעל עמדות כאלה להתקדם מבחינה מקצועית ברוב המחלקות למדעי הרוח והחברה. כל מי שיגיד לכם אחרת, הוא מאחז עיניים. הדברים דומים למצב בתקשורת הישראלית. למעט בעיתון שאתם אוחזים בידכם, אין כמעט סיכוי לעיתונאי בעל עמדות שמרניות או ניאו?שמרניות, ימניות, דתיות וכו' (ובמקרים רבים אפילו ציוניות) להתברג באחד מגופי התקשורת הידועים.

    סטודנט החושב על קריירה אקדמית מבין עד מהרה את מקבילית הכוחות המעוותת הפועלת באקדמיה בעולם המערבי בכלל, ובישראל בפרט. ככל ש"תחשוף" את פשעיו של העולם המערבי הקולוניאליסטי והפוסט?קולוניאליסטי, ובמקרה שלנו ככל שתחשוף את "פשעיה" של ישראל, את ה"מיליטריזציה" הפושה בה, את קלישות טענותיה ההיסטוריות, הפוליטיות, הגיאוגרפיות, הדתיות וכן הלאה - בקיצור, ככל שתפגע בחברה שממנה אתה ניזון - כך יש לך סיכוי רב לאין שיעור לקבל משרת הוראה ומחקר באקדמיה הישראלית (וכן בחו"ל) לעומת חוקרים בעלי עמדות ציוניות "ישנות".

    ולא רק כניסה למסלול האקדמי, אלא גם ההתקדמות כרוכה, לחרפתנו, בעמדות הפוליטיות שהחוקר מזוהה איתן מחוץ למחקרו. הנה המקרה של פרופ' אברהם דיסקין, שפירסם יותר מאמרים בכתבי העת המדעיים היוקרתיים מכל עמיתיו יחד, ובכל פעם שתיקו המרשים הגיע לוועדת המינויים, נעצר בתואנה כזאת או אחרת. את התואר האחרון, פרופסור מן המניין, לא קיבל. דיסקין, מחשובי החוקרים של מדעי המדינה כיום, ניבא את כישלון הסכם אוסלו והיה ממנסחיה של החוקה האלטרנטיבית שהעמיד המכון לאסטרטגיה ציונית מול המכון הישראלי לדמוקרטיה. אלף תירוצים לא יטהרו את החרפה הזאת.

    בישראל מהלכים דוקטורים רבים שאיתרע מזלם והם (או נושא מחקרם) מחזיקים בעמדות שאינן מתאימות למגמה הדומיננטית באקדמיה, ולכן הם חסרי עבודה. טוב יעשו שר החינוך וגורמי הקואליציה אם יקדמו הקמת מכוני מחקר ניאו?שמרניים (לא רשמיים) שיוכלו לקלוט את הכוח האינטלקטואלי הזה. אירועי התקופה מוכיחים שאם הציבור הציוני והיהודי חפץ חיים, אסור לו להסתמך על האקדמיה והתקשורת במתכונתן הנוכחית, ואם אי אפשר לשנותן מבפנים, יש להקים אלטרנטיבות, כפי שעשו הניאו?שמרנים בשנות ה?70 בארה"ב.

    ב"הארץ" יש המהלכים אימים על שר החינוך כמו על גורמים ניאו?שמרניים נוספים הנמצאים בהנהגה - הם מהווים שופר לאותם מוקדי כוח אנטי?ציוניים ואנטי?ישראליים באקדמיה. טוב יעשה שר החינוך אם לא ישגיח בצווחנים הללו ויבדוק לעומק את חרפת הדה?ציוניזציה של האקדמיה הישראלית.








    Back to "General Articles"Send Response
    Top Page
    Your Responses
      1.  Should he be fired as head of the
       From , Sent in 09-07-2010
      Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
      Visitors: 247475997Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version