Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
General Articles
Israel Academia Monitor Friday Special

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186991.html  

ארנון סופר  / כך חשפתי את חתרני השמאל

עייפתי מהצביעות במאמרים הרבים שפורסמו בשבועות האחרונים, המגינים על השמאל הרדיקלי בשם החופש האקדמי. בידי הצטבר חומר רב על פעילות זדונית המתבצעת בידי קבוצה קנאית, העוינת את ישראל "היהודית-הציונית" וחותרת להפיכתה ל"מדינת כל אזרחיה" בכל האמצעים, כשגם אינטרסים אישיים צצים פה ושם.

חודשים לפני שפרשת "אם תרצו" עלתה לכותרות, פניתי במכתב לרקטור אוניברסיטת חיפה ובו גוללתי בפרטים, כולל ציון שמות אנשים, תאריכים, מקומות ונושאים של עשרות כנסים שאורגנו על ידי סגל מהשמאל הרדיקלי בקמפוסים.

המשתתפים הם רק "משלהם" (או מרביתם "משלהם"). המכנה המשותף לנושאי הכנסים הוא השחרת פניה של ישראל (קוראים לזה "חופש ושיח אקדמי"). הבאתי דוגמאות של ספרים שנכתבו או נערכו על ידי חבורה זו בלבד. הביבליוגרפיה גם היא רק משלהם והנושאים, כאמור, השחרת פניה של ישראל, גם אם צריך לשם כך לעוות את המציאות, לקשקש, אוי כמה לקשקש, והכל תוך הפגנת בורות. כמובן הכל עטוף בעברית נמלצת ושחצנות של ידענים.

הבאתי בפניו דוגמאות וטכניקות של אישרור דוקטורטים, תזות לתואר שני ועליות בדרגה של חברי הקבוצה. טוב עשה "המכון לאסטרטגיה הציונית" שהראה את הדיפוזיה של פעילות "החבורה" והשתלטותה האטית אך המתמדת על אוניברסיטאות ומכללות.

אין צורך לעקוב אחר מה שנאמר בשיעורים, מספיק לקרוא את פרסומיהם ולהשתתף בכנסים שאורגנו על ידי חבריהם, כדי לקבל תשובה ברורה במי עסקינן.

הצעתי במכתבי, לא לפטר ולא לבלוש חלילה, אלא לזמן בדחיפות את ראשי האוניברסיטאות, לטכס עצה כיצד לעצור איום זה על האקדמיה הישראלית. לא "אם תרצו" או "המכון לאסטרטגיה הציונית" פשעו, ההתעלמות ממוקד סרטני זה וגרורותיו בתוככי האקדמיה הוא הפשע ולכן אני שמח שהעניין עלה סוף סוף לסדר היום.

אסיים בשתי דוגמאות שחוויתי אישית מחבורה זו: בראשית השנה פירסמתי מסמך שערכתי על "מהגרים מאפריקה או פליטים". כעבור חודשיים נשלח מכתב להנהלת אוניברסיטת חיפה מצוות "חוקרים" ממכון ון-ליר (כולם מרצים באוניברסיטאות ומכללות) ובו תלונות על שהמסמך לא מוסרי, לא אתי, ואין בו "שיח אקדמי". בין היתר, התלוננו כיצד העזנו לתשאל מהגרים (זה לא אתי), וכיצד העזנו לדבר על איום דמוגרפי על ישראל (זו גזענות).

בסופו של דבר, נתקבל במשרדי מכתב מעורך דין ידוע שגילה לי כי מרבית "חוקרי" ון-ליר, הם בעצם עורכי דין, המגינים ממש בימים אלו, בפני בג"ץ, על אפריקאי כזה או אחר, ואני קילקלתי להם את ההצגה!

ודוגמה אישית נוספת: כמו כל ספר לימוד גם ספרי "גיאוגרפיה של המזה"ת" (2004) עבר בדיקה של מומחים מטעם משרד החינוך. אחד הבוחנים, מן השמאל הרדיקלי, הגיב בטענה ש"הרושם שיוצר הספר שהוא מבקש שלא לקחת חלק בבניית אתוס של שלום..." ראו מה הוא דורש מהמחבר - לשנות את המציאות באזור ולבנות משהו מדומיין. ולסיום: "ספר זה נמנע כמעט בכל תוקף מלהצטרף להערכה שאתוס הביטחון במזה"ת מתחלף באתוס אחר".

הבודק המליץ לפסול את הספר. כמה טיפשות וחוסר פתיחות אקדמית יש בביקורת זו. הספר לא נפסל. הוא נלמד על ידי מאות אלפי תלמידים, והמציאות, שאותה הוא רצה לשנות כדי שתתאים לעמדות השמאל הרדיקלי ההזוי, מוכיחה כי המחבר צדק: אתוס הביטחון חי ובועט והשלום, לפחות הבוקר, רחוק מאתנו.

לא מדובר בכמה "עשבים שוטים". מדובר בחבורה גדולה המסכנת את האקדמיה הישראלית, שכן נבנית כאן תשתית לתת-אוניברסיטה משלהם, שהכריזה מלחמה על ישראל היהודית והכל כשר בעיניה, כולל כיפוף האקדמיה למטרותיה. אוי לו לאיש סגל הגון שיפול לידי חבורה זו.

אם תקום ועדת חקירה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, לבירור הטענות הקשות שצוינו במכתבי ובעבודות של אחרים, אשמח להעמיד לרשותה חומרים רלוונטיים. אם ההסתתרות מאחורי מלים כמו חופש אקדמי, חופש הביטוי תימשך, אני מקבל על עצמי לפרסם את תיקי בפומבי.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה

שמאל מול ימין בהפגנה באוניברסיטת חיפה. לא מדובר בכמה "עשבים שוטים"

=====================================

 


מי באמת דואג לאקדמיה?
מבחינה אקדמית, הטיה פוליטית והשתקת דעות אחרות מהווה לא פחות מאשר כשל שוק. ובמקרה של כשל שוק, אין למדינה ברירה, אלא להתערב

עדי ארבל | 27/8/2010 14:30 

צודקים מי שטוענים כי את הוויכוח בין העמדות הציוניות לבין הפוסט-ציוניות והאחרות באוניברסיטאות יש להשאיר כדיון אקדמי חופשי. צודקים גם אלה שטוענים שהאוניברסיטה היא מוסד שהמדינה הליברלית צריכה לממן, בלי להתעניין בתכנים שהיא מפיקה במחקר ובהוראה. לא במקרה האלמנט הבסיסי ביותר של החופש האקדמי הוא חופש החקירה והמחקר. הדבר נובע מכך שמחויבותו העליונה של החוקר צריכה להיות לאמת המחקרית. בעולם אידיאלי, ראוי כי העולם האקדמי ינהג כמו שוק חופשי של רעיונות, ללא כל התערבות חיצונית. לאור כל אלה, נראה כי מוטב היה אילו המחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית על ההטיה באקדמיה לא היה נערך מעולם. 

אלא שבשנים האחרונות הצטברו יותר ויותר סימנים לכך שבאקדמיה הישראלית, בעיקר במחלקות מסוימות בפקולטות למדעי החברה והרוח, ניתן לזהות סממנים ברורים של כשל שוק – בעיקר מחלקות שמאופיינות בנטייה חזקה לקולקטיביות רעיונית שהביאה להקצאת משאבים לא מאוזנת, וטיפחה אסכולות מסוימות בזמן שהדירה חוקרים מאסכולות אחרות. 

מיותר לציין כי מצב זה מקשה על קיומו של שוק דעות מגוון, לא מאפשר את קיומו של שיח אקדמי פתוח ושוויוני, ויכול להביא להטיות בתחומים שונים. לדוגמה, יהיו מי שיטענו כי המחלקות לכלכלה מעודדות למידה ומחקר של תפיסות ליברליות על חשבון תיאוריות סוציאליסטיות, אשר מביאות למצב בו רוב החוקרים במחלקה דוגלים באסכולה אחת בעוד חוקרים מאסכולה אחרת מודרים. 

בדומה לדוגמה זו, הצטברו אצלנו במכון לאסטרטגיה ציונית, אינדיקציות לכך שההטיה הפוסט והאנטי ציונית פשתה גם באקדמיה הישראלית. וכך, לפני כשנה וחצי, ניגשנו לחקור את הנושא בחיל וברעדה.  הממצאים, כפי שדווח במעריב, היו ברורים וחד משמעיים: תכני ההוראה במחלקות לסוציולוגיה מוטים באופן מובהק לטובת אסכולות פוסט ואנטי (לאומיות / מודרניות / ציוניות). 

הממצאים המפתיעים יותר, התגלו לא באמצעות המחקר עצמו, אלא לאורך הליווי המקצועי לאורך המחקר: טיוטות קודמות של המחקר נשלחו ליותר מ-40 אנשי אקדמיה, חלקם בכירים ביותר. הרוב המכריע טען שמדובר בדוח חשוב ורציני ואף צירפו את הערותיהם והארותיהם. למרבה הפלא, חלק גדול מהם, ביקש ששמו לא יקשר במחקר ואפילו לא יוזכר בחלק התודות. התברר כי יש אנשי אקדמיה, בכירים ככל שיהיו, שמהססים להשמיע את דעתם בנושא, פן יבולע להם. 
הממצאים: בעיות אתיות רבות
מכיוון שמטרתנו הייתה לעורר שיח לגיטימי בנושא, ולא להשתיק דעות כאלה ואחרות, בחרנו לשלוח את המחקר למעגל רחב יותר של חוקרים באקדמיה, על מנת לקבל את הערותיהם והארותיהם. בתגובה, בחר מי שבחר להדליף את הדוח לעיתון "הארץ" שהציג מצג שווא כאילו מדובר בדוח מקרתיסטי שאינו לגיטימי (למרות שההמלצות מעולם לא פורסמו – הן מגובשות בימים אלה וצפויות להיות מוגשות לחברי המל"ג אחרי החגים), וכך להשתיק את הדיון בנושא מבלי להתייחס לגופן של הטענות שהובאו בדוח. 

מתגובות נוספות שקיבלנו התברר כי קיימות בעיות אתיות לא פשוטות בכך שאנשי אקדמיה בכירים עושים במעמדם האקדמי קרדום פוליטי לחפור בו תוך ניצול סמוי של יחסי מרות (מי הדוקטורנט שלא יחתום על עצומה פוליטית אותה מוביל המנחה שלו?). 

מבחינה אקדמית, מציאות זו, של הטיה קיצונית בתכני הלימוד, הדרה והשתקה של דעות אחרות, מהווה לא פחות מאשר כשל שוק. ובמקרה של כשל שוק, אין למדינה ברירה, אלא להתערב. לא לטובת הציונות דווקא, כי אם לטובת האקדמיה והמדע. 

הכותב הוא מנהל פרויקט 'אקדמיה' במכון לאסטרטגיה ציונית
===================================


http://www.jpost.com/Opinion/Op-EdContributors/Article.aspx?id=185987

Is it only McCarthyism?




What we are experiencing here in Israel with regard to the attack on academia and civil society may resemble more the Soviet Union than America of the ’50s.


 
Many are using the label of McCarthyism to warn about the present onslaught on academics, human rights groups and others in Israeli society, and there are indeed many similarities. In the US of the early 1950s, as the Cold War was gaining steam, fear of communism triggered a witch-hunt of alleged sympathizers in academia, the arts and other walks of life beyond (though including) the political realm. The argument was that such elements might poison the minds of Americans with anti-American ideas.

There is indeed an element of McCarthyism in the attacks on civil society groups such as the New Israel Fund, but actually what we are experiencing may resemble more the Soviet Union than America of the ’50s. In the Soviet system, Marxism- Leninism, an ideology, was not only a required subject in every area of education but was the essential criterion for research and teaching at the universities. The top administrator, guided by the party representative, was responsible to the state for the Marxist nature of reading lists and lectures, hiring and firing according to Marxist credentials.

 


One might argue that Marxism (unlike Zionism) is in fact a worldview that deals explicitly with the nature of society – economics and politics – though in the Soviet Union this ideological criterion was applied to the arts and natural sciences as well. Unlike McCarthyism, this was done not (or not only) out of fear of the enemy’s ideas but out of a wish to impose a totally exclusive view, barring any ideological challenge or diversity. And, of course, under McCarthyism people were “only” fired and their lives were often shattered, while in the Soviet Union they were arrested and worse.

WE HAVE reached neither situation here, yet the similarity – and concern – lies in the matter of demanding uniformity based on “Zionism.” Why or how can Zionism be the criterion for what we teach or do? In academia, for example, what does Zionism have to do with general principles of sociology, with Aristotle and Plato, with statistics, with social systems? And one might ask: What Zionism? There was Zionism before political Zionism came along; there are different streams of Zionism, there are many interpretations and applications, particularly after the state was created. But most of all, one must ask why one’s view of Zionism – or any other ideology or national inclination – needs to be a criterion for the pursuit of knowledge.

In fact, however, there is a great deal of hypocrisy also at play. After all, the State of Israel supports educational systems run by movements and communities that in some cases explicitly reject Zionism. And that is indeed what one would expect of a democratic system. One wonders, then, why has this witch-hunt begun against academia and civil society? One explanation may be that it is a reaction to the increasing criticism and delegitimization of Israel from outside, causing a drawing in of ourselves, xenophobia and fundamentalism that demand, as in McCarthyism, clear signs of loyalty lest the enemy gain from our weakness. It could, however, be something else, as in the Soviet Union perhaps, and that is a confidence and mania that comes from power.

Here we have a right-wing government with an extremely strong majority in the Knesset, able finally to impose its views. It may be far from employing the extremist means chosen by the Soviet leaders or even those of the McCarthyites – we hope – but there are alarming signs of efforts to suppress opposition and criticism, seriously challenging pluralism and democracy, to ensure one political version of what must be brought into the classroom or, perhaps, later the media?

The writer is former head of the Department of Political Science at the Hebrew University of Jerusalem. She is currently professor of Government at the Interdisciplinary Center, Herzliya. This article first appeared in Maariv.

 

 ======================================

 

 תוכנית רדיו בנושא החרם האקדמי

http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FDKKIE&c41t4nzVQ=KL

 

==========================================

By anti-Israel journalist Jonathan Cook

 http://www.israeli-occupation.org/2010-08-17/racist-universities/

Jonathan Cook: Racist Universities?

 

By Jonathan Cook, Counterpunch – 17 Aug 2010
www.jkcook.net/Articles3/0517.htm

New rules favour former soldiers

 

Measures designed to benefit Jewish school-leavers applying for places in Israeli higher education at the cost of their Arab counterparts have been criticised by lawyers and human rights groups.

The new initiatives are viewed as part of an ongoing drive by right-wing politicians in Israel to demand “loyalty” from the country’s large minority population of Arab citizens.

Critics have termed the measures, including a programme to provide financial aid exclusively to students who have served in the Israeli army, a form of “covert discrimination”.

While most Jews are conscripted into the military, Israel’s Arab citizens are generally barred from serving.

The issue came to a head last week over reports that Tel Aviv University had reserved a large number of dormitory places for discharged soldiers, leaving Arab students facing a severe shortage of university accommodation in the coming academic year.

In addition, only former soldiers will be eligible in future for large subsidies on tuition fees under an amended law passed last month.

Arab students already face many obstacles to pursuing higher education, according to the Dirasat policy research centre in Nazareth. These include psychometric exams — a combined aptitude and personality test that has been criticised as culturally biased — and minimum age restrictions for courses, typically at age 21, when soldiers finish their three-year service.

But Tel Aviv university’s decision has come under fire because it will put further pressure on Arab students to forgo higher education.

Most Arab families live far from Tel Aviv, with limited public transport connections. High poverty rates also mean few are able to afford private rooms for their children, and Arab students already complain that private landlords refuse to rent to them.

Although comprising only five per cent of the student body at Tel Aviv university, Arabs won about 40 per cent of dorm places last year, when rooms were awarded using social and economic criteria, said Mohammed Awadi, a Tel Aviv student leader.

“Now the university management has told us that most Arab students will be rejected because preference will be given to military service,” he said. “The message is that they would rather have a university without any Arabs at all.”

Yousef Jabareen, Dirasat’s director, said the university’s decision represented an increasingly hardline attitude from its officials. “What is so worrying is that a supposedly liberal academic institution — not the right-wing government — is promoting discrimination,” he said.

Yesterday, Joseph Klafter, the university’s president, was reported to be inspecting course reading lists for signs of what officials called “post-Zionist bias”, or criticism of Israel’s founding ideology.

Sawsan Zaher, a lawyer with Adalah, a legal centre in Haifa, said the new rules on subsidised tuition and student housing were part of the government’s “loyalty drive”, a programme of reforms that has been decried for creating an overtly hostile political climate towards the Arab minority.

The campaign has been spearheaded by the Yisrael Beitenu party of the foreign minister, Avigdor Lieberman, whose election slogan was “No loyalty, no citizenship”.

The use of military service as a criterion for awarding student housing was ruled discriminatory two years ago by Haifa district court. The government, however, quickly amended the law, allowing universities to change their rules, as Tel Aviv University has now done.

Haifa University, which has the largest Arab student population, also reserves dorm rooms for former soldiers.

Far-right leaders have suggested in the past that the Arab minority can be encouraged to emigrate by restricting access to higher education. Benny Elon, a former cabinet minister, notoriously summed up the policy as: “I will close the universities to you, I will make your lives difficult, until you want to leave.”

Last month the parliament approved a package of additional financial benefits to encourage former soldiers to study in “peripheral areas”, including three colleges in West Bank settlements.

Gush Shalom, an Israeli peace group, warned that the law would push Israel’s academic system “deeper into complicity with the occupation” and bolster the movement for an academic boycott of Israel.

Ms Zaher said the government appeared determined to push farther along the same path. Last month a ministerial committee approved a draft bill that would allow private businesses to award extra benefits to former soldiers.

Although Arabs are a quarter of the college-age population, they comprise only eight per cent of the students attending Israeli universities.

A Dirasat survey last year showed that half of Arab students — about 5,400 — chose to study abroad, mainly in neighbouring Jordan, because of the difficulties they faced in Israel.

Ms Zaher said that introducing discriminatory measures at universities would exacerbate already stark socio-economic disparities in Israel. Poverty rates among Arab families are three times those of the Jewish population.

“Rather than trying to remedy the discrimination by investing extra budgets to help the Arab community, public and private institutions are being encouraged to widen the gaps,” she said.

Ms Zaher was due this week to send a letter to the Yehuda Weinstein, the attorney-general, calling for the government to stop tying basic rights to military service.

At Tel Aviv University, Arab students expressed concern about the new rules.

Rula Abu Hussein, a film studies student from Umm al-Fahm in northern Israel, said she had been told to vacate her dorm by October, when her second year begins.

“It’s really hard to find affordable private rooms in Tel Aviv for anyone but if you’re an Arab it’s especially difficult,” she said. “A lot of the landlords are racist and don’t want an Arab in their properties.”

Tel Aviv university was unavailable for comment.

Jonathan Cook is a writer and journalist based in Nazareth, Israel. His latest books are “Israel and the Clash of Civilisations: Iraq, Iran and the Plan to Remake the Middle East” (Pluto Press) and “Disappearing Palestine: Israel’s Experiments in Human Despair” (Zed Books). His website is www.jkcook.net.

A version of this article originally appeared in The National, published in Abu Dhabi.

 

 

Back to "General Articles"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 243087647Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb