Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Tel Aviv University
[TAU, History] Shlomo Sand "Why are they shooting missiles at us?"

 

TAU History Professor Shlomo Sand on Iranian TV, 2010

 

Editorial Note:
 
Israel's current efforts to stop the rocket attacks from Gaza has attracted the attention of the radical academic community- among themIdan Landau (BGU, Linguistics), Julia Chaitin (Sapir & BGU, Conflict Resolution) and Shlomo Sand (TAU, History).
 
Predictably, they all blame Israel, exculpate the Palestinian side and call for talks with Hamas.  Shlomo Sand's question  "Why are they shooting missiles at us?" is characteristic of this attitude.  He is backed up by Landau, a pacifist and draft resister. Chaitin, a leader in a group Other Voice, faults Israel for "not talking".
 
In the parallel universe created by the radical fraternity, neither facts nor basic rules of power politics matter.  Unfortunately, Israel lives in the real universe and had to contend with its realities.  Here are some of the facts that Landau, Chaitin and Sand ignore.
 
Iran, which started its unrelenting campaign to undermine the Oslo Accord by ordering Jihadist suicide bombings in Israel in 1994, is still pulling the strings.  Iran has supplied Gaza with much of its new hardware, including Fajr-5 rockets capable of hitting Tel Aviv and Jerusalem. 
 
Hamas is in the middle of a power struggle between its Gaza -based leadership and Khaleed Mashal, who is required to step down as the head the political bureau.  Mashaal, who resided in Damascus, is known to represent Iran and its biddings.  As widely assumed, the regime in Tehran pushed for the confrontation as a way of deflecting from its nuclear program and involvement in the Syrian civil war.
 
Following the Arab Spring, Hamas has contended with a challenge from ultra-radical Jihadists such as Islamic Jihad, Salafi cells with possible links to Al Qaeda in the Maghreb and Popular Resistance Committee that oppose any negotiations with Israel. These assorted factions have their own rocket launching capabilities.  Intelligence sources in Israel and the United States are not sure whether Hamas lost control over these groups or was forced to give in to the rocket attacks to avoid being seen as "soft on Israel."  
In either case, negotiations with Hamas are difficult and an agreement would probably be only temporary. It is telling that the New York Times, not known as a friend of  Israel, is accusing Hamas of a failure of legitimacy in an editorialNYT fingered Mashaal for ignoring the suffering of his own people to make political gains.
 
Finally, in spite of the tactical fragmentation in Gaza, Hamas and other factions share the belief that Israel is an illegitimate entity in the Middle East and needs to be uprooted.  It is more than a passing irony that Sand's book The Invention of the Jewish People has been prominently embraced by Hamas, Iran and all those who deny Israel's legitimacy in the region. His new book The Invention of the Land of Israel will undoubtedly cement his position as a hero in these circles. Next time when Sand asks the question "Why are they shooting missiles at us?" he can find an answer in his own books which provide an academic veneer to the Hamas thesis.  


https://www.facebook.com/notes/sol-salbe/original-translation-why-are-they-shooting-missiles-at-us/10151148217821662

Original translation: Why are they shooting missiles at us?

by Sol Salbe on Tuesday, 20 November 2012 at 01:47



Why are they shooting missiles at us?

 

Shlomo Sand

8 November 2012 19.00

"Why are they shooting missiles at us?" Asks the daughter. "Because they hate us a lot," says the mother. "Why do they hate us?" "Because they are antisemites." "Why are they hurling missiles at us after we left Gaza?" Asks the average Israeli of the political leaders. "Because they always wanted, and continue to seek to destroy us, no matter how much we give up for them," the politicians respond in a chorus line.

It would be no exaggeration to claim that such utterances and conclusions sum up the Israeli political culture. Justice is on our side, because we removed the settlements from Gaza, despite the pain we endured in forsaking a piece of land that is part of our Land of Israel, the land promised to us.

The problem is that  no one asked us to leave Gaza and we never really abandoned it (even its territorial waters are in effect ours). When Ariel Sharon decided to uproot the Gaza  settlements without an agreement in 2005, he did so in order to avoid conducting comprehensive negotiations with the Palestinians. The Arab League's proposal of 2002, to which the PLO has signed, recognised Israel within the 1967 borders. It was a threat to settlement-building momentum in the territories. Sharon took a step in that for him, as the father of the settlement movement in the West Bank, was tactically smart, but completely stupid strategically. From the point of view of us Israelis, his decision gave as an eternal source of grief. Sharon's manoeuvre brought Hamas forward as the leading force of the occupied people's resistance.

Sharon had someone from whom to learn. His predecessor, Ehud Barak, made a similar move in Lebanon. In order to avoid the prospect of negotiations with Syria, entailing the recognition of Israel in exchange for a withdrawal from the Golan, he withdrew from Lebanon without an agreement. In consequence, Hezbollah became stronger rising to be  a major force in the region. In turn, we got the Second Lebanon War. The point to note is that hitherto, every time Israel has withdrawn its forces without an agreement, it resulted in the war being dragged into its own territory. Israel has thus invited the shelling of its own citizens.

It must be recalled that both withdrawals were disgraceful escapes from compromise, by two visionless politicians who  lacked courage. Indeed, both withdrawals were designed to keep the territories occupied in 1967 and which have become for Israelis a natural part of their homeland. However, surprisingly it turns out that others also have a homeland, and lo and behold -  those others are ready to die for it.

Suffering missiles on Israeli towns and villages is a terrible thing which no sovereign state can accept. But a normal sovereign state also knows where its borders lie and seeks, through diplomatic means of compromise, to ensure the recognition of those borders by its neighbours. A normal country's Foreign Minister does defiantly live outside its sovereign territory, with his next door neighbours being denied the right to self-sovereignty. You don't find one third of the residents of a normal country's capital living as non-citizens, who continue to stubbornly refuse to recognse foreign control them. Could it be that Israel is not a normal country and does not want at all to be such a country?

When I hear missiles landing and sirens sounding around me, I think, like any normal person, of the  security and safety of my nearest and dearest. But at the same time, in order not bury our hands in the sand, I cannot forget the fact that 80 per cent of tormented Gaza's residents, who are deliberately lobbing indiscriminate missiles in our direction, are refugees and the descendants of refugees of those lands on which we live.  For them Kiryat Malachi is Kastina, Ashdod is Isdud, and Ashkelon al-Majdal. 65 years have passed and they still remember. And why should they forget? The Israelis who shoved them there say that they remembered for two thousand years. So how can you forget after such a short time? What's more, the injustice done to them has never been recognised by us, no one has  ever stood up to make up for it. In addition, living in poverty in refugee camps, with no hope, continues to strengthen the force of the memory of their disaster.

 

We have no choice. If we want to continue living in the Middle East and not die here, we must really compromise with those who are against us. We must recognise history rather than deny it. Yes,  the refugees will not return to their homes, and the Israelis will not have to leave their homes. But there is a  hell of a lot more that can be done, but before anything we must completely change the way we think. Man, or woman cannot live by weapon alone.

 

Professor Sand teaches at the Department of History at Tel Aviv University.

 

Hebrew original: http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1867538 Translated by Sol Salbe of the Middle East News Service, Melbourne Australia. https://www.facebook.com/sol.salbe (Where you can read a lot hard-to-come-by material and useful analysis.)



 



למה יורים עלינו טילים?

הארץ
שלמה זנד 18.11.2012 


"מדוע הם יורים עלינו טילים?" שואלת הבת. "מכיוון שהם מאוד שונאים אותנו", עונה האם. "למה הם שונאים אותנו?" "מפני שהם אנטישמים". "מדוע הם זורקים עלינו טילים אחרי שעזבנו את עזה?" שואל הישראלי המצוי את מנהיגיו הפוליטיים. "מכיוון שהם תמיד רצו, וממשיכים לבקש להשמידנו, לא משנה כמה שנוותר להם", עונים הפוליטיקאים במקהלה.

לא אגזים אם אטען שאמירות ומסקנות אלה מייצגות את התרבות הפוליטית הישראלית. הצדק ניצב לצדנו, כי אנחנו פינינו את ההתנחלויות בעזה, וחרף הכאב יצאנו מפיסת אדמה שהיא חלק מארץ ישראל שלנו, כלומר מהארץ שהובטחה לנו.

הבעיה היא, שאף אחד לא ביקש מאתנו לצאת מעזה ומעולם לא באמת נטשנו אותה (אפילו המים הטריטוריאליים שלה הם למעשה שלנו). כאשר אריאל שרון החליט לעקור התנחלויות מהרצועה ללא הסכם בשנת 2005, הוא עשה זאת כדי להימנע ממשא ומתן כולל עם הפלסטינים. ההצעה של הליגה הערבית משנת 2002, שגם אש"ף חתום עליה, להכיר בישראל בגבולות 1967, היתה תלויה כמאיימת על תנופת ההתיישבות בשטחים. שרון נקט צעד שמבחינתו, כאבי ההתנחלות בגדה, היה נבון מבחינה טקטית, אך מטופש לחלוטין מבחינה אסטרטגית. מבחינתנו, הישראלים, הוא היה בכייה לדורות. מהלכו של שרון הביא לכך שחמאס נעשה לכוח המוביל בהתנגדות של הנכבשים.

לשרון היה ממי ללמוד. קודמו, אהוד ברק, עשה מהלך דומה בלבנון. על מנת להימלט ממשא ומתן כולל עם סוריה, על הכרתה בישראל תמורת ירידתנו מהגולן, הוא הסיג את צה"ל מלבנון ללא הסכם. כך התעצם החיזבאללה ונעשה לכוח משמעותי באזור. בתמורה קיבלנו את מלחמת לבנון השנייה. עד כה, בכל פעם שישראל הסיגה את כוחותיה לאחור ללא הסכמים היא גררה את המלחמה לתוך שטחה, כלומר הזמינה הפגזות על תושביה.

יש לזכור ששתי הנסיגות היו בריחה מבישה מפשרה, של שני פוליטיקאים חסרי אומץ וחסרי חזון. אכן, שתיהן נועדו לשמור על שטחים שנכבשו ב-1967 ונעשו בעיני הישראלים לחלק טבעי של המולדת שלהם. ואולם, מתברר במפתיע שגם לאחרים יש מולדת, וראו זה פלא - גם אחרים מוכנים למות למענה.

לספוג טילים על ערים ועיירות בישראל זה דבר נורא ושום מדינה ריבונית לא יכולה להסכים לכך. אולם מדינה ריבונית נורמלית יודעת גם מהם גבולותיה וחותרת, בדרכים דיפלומטיות של פשרה, לכך ששכניה יכירו בהם. במדינה נורמלית שר החוץ לא מתגורר בהתרסה מחוץ לשטחה הריבוני, כאשר לשכניו הקרובים לא ניתנת כל זכות לריבונות עצמית. בעיר בירתה של מדינה נורמלית יציבה לא מתגוררים שליש מתושביה שאינם אזרחים, הממשיכים בעקשנות לא להכיר בשליטה הזרה עליהם. הייתכן שישראל אינה מדינה נורמלית ואין היא רוצה כלל להיות כזאת?

כאשר אני שומע נפילות ואזעקות סביבי אני חושב, כמו כל אדם נורמלי, על ביטחון יקירי ושלומם. אך במקביל, כדי לא להיות בת יענה אווילית, איני יכול לשכוח ש-80% מתושבי עזה המיוסרת, שמטילה עלינו בזדון טילים ללא אבחנה, הם פליטים ובני פליטים מאותן אדמות שאנו יושבים עליהם. עבורם קרית מלאכי היא קסטינה, אשדוד היא איסדוד, ואשקלון היא אל-מג'דל. 65 שנים חלפו והם עדיין זוכרים. ולמה שהם ישכחו? הישראלים שדחקו אותם לשם טוענים שהם זכרו אלפיים שנים, כיצד ניתן לשכוח בזמן כה קצר? מה עוד, שהעוול שנעשה להם מעולם לא הוכר על ידנו, אף אחד לא קם לפצות עליו. ובנוסף לכך, החיים בעוני במחנות הפליטים, ללא כל תקווה, ממשיכים לחשל בעוצמה את זיכרון האסון שלהם.

אין לנו ברירה. אם ברצוננו להמשיך ולחיות במזרח התיכון ולא להמשיך ולמות בו, עלינו להתפשר באמת עם אלה העומדים מולנו. עלינו להכיר בהיסטוריה ולא להתכחש לה. אמנם הפליטים כבר לא יחזרו למקומותיהם, הישראלים כבר לא יעזבו את בתיהם, אך חוץ מזה עוד ניתן לעשות הרבה, ולפני הכל לשנות כליל את הדרך שאנו חושבים בה - לא על הנשק לבדו יחיה האדם.

פרופ' זנד מלמד בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב



Back to "Tel Aviv University"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 243644461Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb