Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Israelis in Non-Israeli Universities
History According to Ilan Pappe: The Latest Version?
03.04.14
Editorial Note

Ilan Pappe formerly from Haifa University, now  teaching now at Exeter University in Great Britain, gave a lecture titled  Ethnic Cleansing Does not Stop on Its Own," at a political gathering in Jaffa. 
That Pappe has made a career as one of the harshest critics of Israel is well known. 
What is less known is that, over time he changed his version of the 1948 events, evidently to bolster his political career as a member of the Communist Hadash Party - on whose ticket he ran for Knesset.

A perusal of his writing clearly indicates that Pappe started his academic career in the 1980s with a rather traditional narrative of the 1948 war.  After the failure of the Oslo peace process, he switched to a new narrative replete with the phrase ethnic cleansing - popularized during the Balkan Wars of the 1990s.  He was also involved in supporting the Haifa University graduate student Teddy Katz who claimed that there was a "massacre" in Tantura.  It is noted that the judge who presided over the lawsuit of the veterans, who were accused by Katz of committing the "massacre", offered a scathing rebuke of his dissertation, citing lack of factual evidence and alleged tampering with recorded evidence.
  
Pappe retailed by successfully appealing to British academics to boycott Haifa University and other institutions of higher learning in Israel in the early 2000s. Since then, he has been a leading voice for academic BDS in the West, travelling widely in support of various initiatives.

Needless to say, as his role in the BDS movement has grown, his 1948 narrative is evolving to prove that Israel is a South African style apartheid state deserving of a vigorous international movement to force it not just to give up the territories, but permit a return of all the refugees into a new bi-national state, a formula of choice of many radical scholars activism.
 
For traditional historians who try hard to produce an objective account of historical events, such behavior may be puzzling. But Pappe is a leading example of a new breed of scholars who engage in critical, neo-Marxist studies, known in Israel as post-Zionism.  As Pappe noted, "scholars who delve into the archives [of the 1948 war] also were guided by a post-Zionist ideology and perception."  He also freely admitted that New Historians "represent the peace-oriented camp" as opposed to the "insular, expansionist nationalist" camp of the Likud Party.   In plain English, for the critical, New Historians, a historical narrative is hand-tailored for the political case de jour of the scholar. As the case changes, so does the narrative.  
 



One Democratic State
Invites the public to a lecture and open discussion with historian Dr. Ilan Pappe on
The Ethnic Cleansing in Palestine 1948 – 2014
Moderator: Khaled Jabarin
On Sunday, March 30, 2014 8:00 pm
In the Saraya Theater, Jaffa, 4 Mifratz Shlomo Street
Entrance free
Please distribute widely

 

One Democratic State

למען מדינה אחת בפלסטין

 

מזמינה את הציבור להרצאה ודיון פתוח עם ההסטוריון

ד"ר אילן פפה

על הנושא:

הטיהור האתני בפלסטין  1948 – 2014

מנחה: ח'אלד ג'בארין

ביום א', 30 במארס 2014 בשעה 8 בערב

בתיאטרון הסראייה, יפו, רחוב מפרץ שלמה 4




הודעה לתקשורת: טיהור אתני אינו מסתיים מעצמו

הודעה לתקשורת
31.3.2014

Ilan Pappe, al Saraya Theaterההסטוריון אילן פפה באירוע המוני של תומכי המדינה הדמוקרטית האחת ביפו: אין מה לדבר על שלום או על סיום הכיבוש, רק החלפת המשטר תסיים את הטיהור האתני הנמשך

“טיהור אתני אינו מסתיים מעצמו אלא נדרש הכוח שיעצור אותו. כל עוד יש לחברה את הדחף להמשך הטיהור האתני, היא תפעל בכיוון זה. דחף זה נמצא בבסיס החשיבה הישראלית-ציונית עוד מימי העליה השניה. התנאים משתנים על פני הדורות, כמו גם השיטות, אך העיקרון נשמר. הרעיונות, התירוצים, והשיטות משתנות על פני הדורות אך העיקרון נשמר. השמאל הישראלי חייב ללמוד להפסיק להשתמש במילים כמו סיום הכיבוש ותהליך שלום. רק החלפת המשטר הישראלי תתן סיכוי לקיום חיים משותפים של קבוצות אתניות שונות במרחב שבין הים לירדן”. המסרים האלה של ההסטוריון אילן פפה, מהתומכים המרכזיים בעולם ברעיון הקמת מדינה דמוקרטית אחת לטובת כל יושבי שטחי פלסטין ההסטורית, התקבלו בתשואות רועמות בהרצאה שאליה הגיעו מאות פעילים פוליטיים, יהודים וערבים, בתיאטרון אלסראיא יאפא (המרכז לתיאטרון ערבי עברי ביפו) ביפו, לסיום אירועי יום האדמה (30 במארס).
ההרצאה והדיון שנערך אחריה היו הופעתו הראשונה של פפה לפני קהל תל אביבי ויפואי מאז הויכוח הפומבי שבו התמודד עם אורי אבנרי על סוגיית שתי המדינות במאי 2007. בשש השנים שחלפו הפך נושא המדינה האחת למוקד של דיונים ערים בעיקר בחו”ל, כאשר התקשורת, הממסד האקדמי והציבור הישראלי מציגים אותו בעיקר כ”איום קיומי”.
מנכ”ל תיאטרון אלסראייא ח’אלד ג’בארין שהנחה את הערב ציין בראשית הדיון, כי כאשר מדברים על מדינה אחת מדובר על מדינה שבה תתאפשר שיבת הפליטים הפלסטינים; מדינה “שלא תהיה נושאת מטוסים לטובת אינטרסים זרים כנגד כל האיזור שבו היא ממוקמת, מאפגניסטן ועד מלי; יחידה גיאוגרפית ופוליטית אחת  שתתקיים במרחב שלה בהרמוניה ולא כגורם עויין”.
אילן פפה, שנאלץ לעזוב את משרתו באוניברסיטת חיפה ומלמד כיום הסטוריה באקסטר שבבריטניה, אמר כי מדינת ישראל הצליחה עד כה בצורה מרשימה להמנע מאפיון של גירוש האוכלוסיה הפלסטינית בשנת 1948 כפשע מלחמה חמור או אף פשע נגד האנושות. היא שכנעה את הרוב המוחלט של אוכלוסייתה היהודית וכן את דעת הקהל בעולם להאמין במיתוסים השקריים אודות גירוש 75 אחוזים מתושביה המקוריים בשנת 1948. “המיתוס הראשון היה לספר שהערבים ‘ברחו מרצונם’,” אמר פפה. “אחר כך, כשהעדויות מהארכיונים, כולל הארכיונים הציוניים, חשפו את ההיפך, התפתח המיתוס ש’כך צריך היה לקרות’ ושהגירוש ‘הגיע לערבים’ מפני שגם ביניהם היו מי שתכננו טיהור אתני”. התיאור של מלחמת 1948 כמלחמה של מעטים מול רבים אף הוא שקרי, קבע פפה, ואמר כי מספר החיילים המגוייסים לצבא הישראלי היה גבוה בכל שלב ממספר הגייסות ששלחו לכאן כמה ממדינות ערב השכנות. “רבע מיליון ערבים גורשו מבתיהם, וטבח דיר יאסין כבר היה עובדה קיימת באפריל 1948, חודש לפני שהגיע לכאן החייל הערבי הראשון”, הזכיר פפה בתשובה לשאלות שעלו בקהל.
האירוע שצולם יהיה זמין בקרוב באינטרנט וכבר דווח ברשתות החברתיות בערבית בכל רחבי הארץ. “מדוע אתה קול בודד כל כך בעמדות האלה”, שאל את פפה אחד המאזינים, תשובתו היתה: “לשמחתי אינני בודד כל כך. יש תומכים לא מעטים לעמדותי, ובהם הקבוצה שאירגנה את האירוע הזה הערב”. קבוצת ODS  יאפא, שקמה בשנת 2012, היא הקבוצה הותיקה והמובילה בין הקבוצות ברחבי הארץ המתארגנות לתמיכה ברעיון המדינה הדמוקרטית האחת. את מצע התנועה ודיווח על פעולותיה אפשר למצוא באתרhttp://yafaods.org

===========================================================
http://richardmillett.wordpress.com/2014/03/06/jews-under-attack-at-centre-for-palestine-studies-as-ilan-pappe-comes-to-soas/

 

Jews demonised at Centre for Palestine Studies as Ilan Pappe comes to SOAS

 Richard Millett

Jews came under fire last night at the Centre for Palestine Studies, based at SOAS and under the chairmanship of Gilbert Achcar. It was irrelevant if you are a Jew in Israel, Scotland, Wales or England. Ilan Pappe, the CPS guest speaker, doesn’t discriminate.

Pappe, a lecturer at Exeter University, started by saying he wished “to answer the riddle of the growing gap between the image Israeli Jews have of themselves and the external image the world has of them”. In North Korea the gap between the view North Koreans have of themselves and that of them by outside world would not be much different, but in Israel there is “genuine difference”.

He said the Zionist movement in Israel should be credited for its marketing skills, particularly the way it marketed both Palestine as a land without a people for a people without a land and also Israel as a European country. This helped “absolve them from what they did to the native population”.

Israel, he said, therefore appeared to be a democracy while actually being an “ethnic racist state”. Israel had succeeded in “marketing an oppressive reality as a democratic one”.

Israel had marketed Zionism, he said, to include such enlightenment concepts as liberalism, capitalism and social democracy. And Zionism was far more successful than other ideas because it was “born after the failures of Nazism and fascism”.

Such branding and marketing, according to Pappe, had been done via academia and fiction.

Israeli academics, he said, undertook a “willing role to commodify the Zionist project on the basis of so-called scientific research”. And books and films like EXODUS showed Zionist figures looking like “Aryan Israelis”, while the Palestinians looked “like either Osama Bin Laden or ET”.

But, Pappe said, at one stage certain Israelis had an “epiphany”. Using the same methodology of books, articles and films they challenged these “truisms of Zionism by re-examining the Zionist project from the beginning”.

They showed Israel was a “settler colonial society, an aggressive society and a discriminatory society”. However, they got “cold feet” when challenged and apologised before disappearing without trace, some being forced to leave Israel.

However, this same methodology has now been adopted by people outside Israel which, according to Pappe, worries Israel. Israel can “stifle criticism and crush those who don’t toe the line from within” but cannot do the same to those outside Israel.

In response to this, Pappe said, the Israeli elite has re-adopted the Zionist dogma in a “neo-Zionist” form, which is far harsher and less flexible than the original. Such “neo-Zionism” being symbolised by the likes of Netanyahu, Bennett and Lieberman.

Pappe said he was worried how Israel would react to a new, even non-violent, Palestinian Intifada as “the Israel of 2014 is worse than the Israel of 1987 and 2ooo. It is a more ruthless Israel”.

“Neo-Zionism”, Pappe explained, attempts to combine liberal and theocratic ideas of how to live as Jews in the twentieth century and is a “lethal combination if you are the enemy”. Pappe said this is “not easy to sell as a liberal democracy”.

“Israeli society is neo-Zionist. Most (Jewish Israelis) want an ethnic racist state. There are no liberal Zionists anymore,” he said. He cited Peter Beinart, J Street and Ari Shavit as the last possible bastions of liberal Zionism.

Pappe said that in 2005 the Israeli government created Brand Israel Group(BIG), to target the Jewish community in America, despite already having America “in its pocket”. Israel, he said, is doubtful of their support in the future.

Pappe said his publisher, Verso, would neither allow him to show the fairly explicit posters in his new book that were used by Israel to “appeal to the Jewish homosexual community in New York City” nor those aimed at Jewish heterosexuals. The idea being, Pappe said, if you like this sexy woman you might like Israel’s occupation.

By 2010, however, this campaign was seen by Israel to have failed and so, Pappe said, Israel’s new policy was to distract the opposition. Instead of trying to win an argument about “apartheid and ethnic cleansing” activists were urged to say, for example, “But Israel invented chewing gum!”.

Pappe said Israel had also been successful in convincing Jews in other countries that Israel is their story as well. He said he was once confronted by Jews in Edinburgh and that he had told them in no uncertain terms that Israel was not their story.

Then at the end of last night’s event when I criticised his lecture he asked me in Hebrew if I speak Hebrew, presumably to imply that Israel is not my story either. Ironically, your typical SOAS audience member has absolutely no connection with the Palestinians and cannot speak Arabic.

The final irony is that the marketing and branding Pappe accuses Israel of doing is just what he does! For example, during his talk he urged his audience to use “settler colonialism”, “Israeli apartheid”, “regime change” and “ethnic cleansing” when discussing Israel.

(I have been banned by SOAS, under threat of legal action, from filming or taking photos at these events without permission. All my requests for permission have since been declined. Others are permitted to film and take photos.)


Back to "Israelis in Non-Israeli Universities"Send Response
Top Page
Your Responses
    1.  I believe that Benny Morris's 1948 is
     From , Sent in 06-04-2014
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 243671169Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb