Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Tel Aviv University
TAU Tovi Fenster uses Israel Science Foundation grant to promote Palestinian right of return


מדברים על שיבת פליטים פלסטינים

TAU Tovi Fenster talking about return of Palestinian refugees

Email: tobiws@post.tau.ac.il

4.9.14
Editorial Note


Professor Tovi Fenster, a Geographer at Tel Aviv University as well as the head of PEC Lab at Tel Aviv University, has recently won NIS 140,000 grant from the Israel Science Foundation (ISF). Her project is entitled "'The archaeology of the address' in urban planning: For Israeli-Palestinian recognition" 

In December 2011 during an event at Zochrot, a group dedicated to the return of Palestinian refugees, she revealed her project's political agenda. Fenster noted that "its focus is the recognition by Jewish society that the history of 1948 can’t be erased through planning.  The remains of villages can be erased, but that only distances recognition and the chance of future reconciliation.  Institutional and political recognition must come first, and be translated into planning policy.  I propose creating planning tools that will be ready when that day comes.  Such tools can already be utilized today.  I’m doing that with my students.  The project is called, “The archaeology of the address – urban planning and recognition (reconciliation).” ...Reconciliation isn’t possible in the absence of formal recognition by the regime and an in-depth discussion of return."
 
In a 2013 planners conference in University College Dublin she presented a paper that "explores the possibilities of engaging processes of recognition in developing postcolonial urban spaces in Israel. It is based on a personal and academic journey to discover the original Palestinian owners of my grandparents' home in Jaffa." 

Fenster admits she resents the plans to develop the village of Lifta and turn it into "a boutique village" that will be inhabited by "Jews from abroad" because the Palestinian owners still live nearby. She claims that the "right of return to the city, not only of those who live there today, but also involving the former residents in planning.  Such a framework seems to me to be a context in which both groups can jointly think about the return. That’s what we’re doing in Lifta."  

It is not clear whether the Israel Science Foundation understood the real purpose of the study.  The ISF should stay away from academics with a radical political agenda.



---------- Forwarded message ----------
From: Tovi Fenster <tobiws@post.tau.ac.il>
Date: Mon, Aug 4, 2014 at 5:53 PM
Subject: [SocSci-IL] קול קורא לדוקטורנטים למחקר על התחדשות עירונית והכרה
To: socialscience network <socsci-il@listserver.huji.ac.il>
שלום רב,
לפרויקט מחקרי על התחדשות עירונית והכרה, הממומן על ידי הקרן הלאומית למדע, דרושים שני דוקטורנטים .
פרטים נוספים ניתן למצוא בקובץ המצורף
בברכה
טובי פנסטר
Prof. Tovi Fenster
Head-Planning for the Environment with Communities - PECLAB
Department of Geography and Human Environment
Tel Aviv University

שתי מלגות לדוקטורנטים במסגרת מחקר על התחדשות עירונית:
קול קורא לדוקטורנטים לפרויקט מחקרי על התחדשות עירונית והכרה
במרחבים עירוניים שסועים
פרויקט המחקר,הממומן על ידי הקרן הלאומית למדע, נפתח בימים אלה במעבדה לתכנון סביבה וקהילה בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, אוניברסיטת תל אביב. 
במסגרת המחקר מוצעות שתי מלגות מלאות לדוקטורנטים למחקר על שילוב תהליכי הכרה בין זהויות שונות בתחום התכנון העירוני ובפרויקטים של התחדשות עירונית במרחבים שסועים בישראל.
סטודנטים מצטיינים בעלי תואר שני בגיאוגרפיה, אדריכלות, תכנון עירוני וסוציולוגיה מוזמנים
לשלוח עד 31 באוגוסט 4102 לפרופ' טובי פנסטר: tobiws@post.tau.ac.il 

קורות חיים מעודכנים כולל רשימת פרסומים (אם יש)
שמות ופרטי קשר של שני ממליצים
מכתב כוונות על תחומי עניין אקדמים
לגבי משרה אחת, תנתן עדיפות למועמדות/ים עם שפת אם ערבית

המחקר יחל באוקטובר 2014 וימשך שלש שנים.

 


מענק הקרן הלאומית למדע (ISF)

אנו מברכים את פרופ' טובי פנסטר וד"ר ערן בן אליא על זכייתם במענק הקרן הלאומית למדע.
20 יולי 2014
פרופ' טובי פנסטר זכתה במענק על מחקרה 'הארכיאולוגיה של הכתובת'בתכנון עירוני : לקראת הכרה ישראלית פלסטינית"

Israel Science Foundation

הקרן הלאומית למדע:

אנו שמחים לפרסם את שמות הזוכים במענקי הקרן לשנת תשע"ה.

מדעי החברה

הסכומים הנקובים הם לשנת 2014/15


פנסטר טובי - אוניברסיטת תל-אביב

'הארכאולוגיה של הכתובת' בתכנון עירוני: לקראת הכרה ישראלית-פלסטינית 140,000 ש"ח: 3 שנים




======================================

AESOP - Association of European schools of Planning
ACSP -The Association of Collegiate Schools of Planning 
AESOP-ACSP Joint Congress 15-19 July 2013 Dublin
University College Dublin Ireland 

Do Palestinians Live Across the Road? Non Recognition in Israeli Post-Colonial Urban Spaces
Tovi Fenster Department of Geography and Human Environment, Tel Aviv University, tobiws@post.tau.ac.il
This paper explores the possibilities of engaging processes of recognition in developing postcolonial urban spaces in Israel. It is based on a personal and academic journey to discover the original Palestinian owners of my grandparents' home in Jaffa. However, what intended to be part of a ‘proposed recognition frame work’ to accompany current urban planning and development, turned into a re-conceptualization of non-recognition rather than recognition based on Jewish and Palestinian non-recognition discourses that I have identified during the 3 year research. The paper elaborates on the methodology of the archaeology of the address that has been formulated for this research and reflects on the various meanings of non- recognition as a basic understanding of what can promote recognition in this area.
=========================================================


Fifth Symposium and Closing Night at Zochrot's Exhibition “Towards Return of Palestinian Refugees”: Planners Respond to the Exhibition

By Eitan Bronstein,
06/2012
Talking about return of Palestinian refugees
Talking about return of Palestinian refugees

29 December 2011

Tovi Fenster -  I’d like to suggest a different way of thinking practically.  A different way of looking at the recognition of the right of return.  It’s the perspective of an Israeli Jewish woman who’s a planner... 
I’d like to propose a broader frame of reference, in which this project is just one stage in a more complex process on which I’m working.  Its focus is the recognition by Jewish society that the history of 1948 can’t be erased through planning.  The remains of villages can be erased, but that only distances recognition and the chance of future reconciliation.  Institutional and political recognition must come first, and be translated into planning policy.  I propose creating planning tools that will be ready when that day comes.  Such tools can already be utilized today.  I’m doing that with my students.  The project is called, “The archaeology of the address – urban planning and recognition (reconciliation).”  The focus of my proposal is the urban address – its micro-geographic.  The address is usually a form of spatial order, a modernist element that helps the regime collect taxes and locate people.  It’s an element of governance.  In my proposal, the address has a new significance: it creates post-colonial relationships.  Promoters want to build at many locations in mixed cities.  The structure is declared worthy of preservation, or scheduled for demolition – a building that before 1948 had belonged to Palestinians.  A brief is prepared documenting the history of the address, of those who inhabited it.  A permit to build at that location will include: 1) an archival review – identifying all those who lived there since the building was constructed.  The goal is to find the residents, both before and after 1948.  That’s not an easy thing to do.  Documentation for the period prior to 1948 is incomplete, completely missing or has disappeared.  We use the planning mechanisms – the municipality has a building file for each address containing planning documents.  The problem is that many documents have disappeared.  But it’s possible, and we’ve had some success.  An address is a tool for researching the past.  It is associated with a building, which is essentially a spatial unit, a vertical slice of time.  2)  Conducting planning workshops at the address itself as a consciousness-raising process.  That’s the crucial, defining stage in the conceptual change I’m proposing.  I’m not talking about placing signs on the building, but about a process of planning the return that involves mutual recognition of the right of the Palestinian refugees to return and the right of the current Jewish residents.  I propose a two-stage process – two separate workshops.  One with the Palestinian residents, focusing on their right to return, but also confronting the question of what happens to the people who are living there.  A similar workshop with the Jewish residents, which will also deal with the right of return and with their own rights, as well as making them realize that the building was expropriated and given to them.  The two stages are based on ideas developed in the field of therapeutic planning – both parties to a conflict must first be dealt with separately, and only later brought together.  3)  A gathering of all those who ever lived at that address, to tell the story of the building and of all its inhabitants.  We don’t know what will happen at these meetings, but there’s a possibility they’ll lead to recognition of the right of return, and perhaps a mutual recognition of the Jews’ right to use the house.  Such situations could give rise to parallel and conflicting experiences of belonging, of refugeeness, etc.  The goal isn’t necessarily reconciliation.  There might be antagonism to dialogue, to recognizing and accepting the conflict.  Reconciliation isn’t possible in the absence of formal recognition by the regime and an in-depth discussion of return. Such a framework could already be developed today, prior to any state action, and might lead to small-scale social change.  4) Planning jointly together with an architect and a planner – the specific topics will depend on what occurs in the previous stages – return, demolition or preservation.  5)  Developing a plan, a program for recognition and reconciliation – documenting the history of the address and turning the Palestinian ghosts into people with names, faces, feeling, reflecting the erased past.


It might sound a little delusional, but we are preparing briefs like that at the university, together with students – it’s significant for educating students exposed through their planning activity to a history of which they were unaware because the formal educational system doesn’t allow such exposure.  The process is an emotional experience for them.  They select an address, sometimes even one where they’d lived.  I propose to include levels of knowledge about the past as part of the urban revitalization process – the right to the city, according to Henri Lefebvre – the right of return to the city, not only of those who live there today, but also involving the former residents in planning.  Such a framework seems to me to be a context in which both groups can jointly think about the return. That’s what we’re doing in Lifta.  The Palestinian owners live nearby; the Jewish residents still live there and are acquainted with the original owners.  It’s a fascinating process because it’s a location that’s today under great pressure for change according to the plan of the Israel Lands Administration, a plan for a boutique village for Jews from abroad.





ערב דיון מס' 5 ונעילת התערוכה "לקראת שיבת פליטים פלסטינים": מתכננות ומתכננים מגיבות לתערוכה

מאת איתן ברונשטיין,
06/2012
מדברים על שיבת פליטים פלסטינים

התקיים בתאריך 29 בדצמבר 2011

טובי פנסטר – אני רוצה להציע מסגרת חשיבה אופרטיבית אחרת. צורת הסתכלות אחרת להכרה בזכות השיבה. זוהי נק' מבט של יהודיה ישראלית העוסקת בתכנון...
אני רוצה להציע מסגרת התייחסות כוללנית יותר שפרויקט זה הוא אך שלב בתהליך מורכב יותר בתהליך שעליו אני עובדת. מוקד העניין שבו הוא ההכרה מצד החברה היהודית שההיסטוריה של 1948 לא יכולה להימחק בתהליכי תכנון. ניתן למחוק שרידי כפרים אך זה מרחיק תהליכי הכרה וסיכוי לפיוס בעתיד. קודם כל צריכה לבוא הכרה ממסדית פוליטית שצריכה להתרגם למדיניות תכנון. אני מציעה לגבש כלים תכנוניים ליום שבו תבוא הכרה כזאת. כלים אלו ניתנים כבר לשימוש היום בשטח. אני עושה זאת עם סטודנטים שלי. הפרויקט הזה הוא "ארכיאולוגיה של הכתובת – תכנון עירוני והכרה (פיוס)". המוקד של הצעתי הוא בכתובת בעיר, כלומר מיקרו גיאוגרפיה. הכתובת היא בדר"כ סוג של סידור מרחבי הוא אלמנט מודרניסטי שעוזר לשלטון לגבות מיסים ולאתר תושבים. זהו אלמנט משילו?ת. בהצעתי המשמעות החדשה של הכתובת היא ביצירת יחסים פוסט קולוניאליים. בכתובות רבות בערים מעורבות יזמים רוצים לבנות ואז מוכרז כבית לשימור או להריסה והיה שייך לפלסטינים לפני 48 – יש לערוך תיק תיעוד שמכיר בהיסטוריה האנושית של הכתובת. היתר ליזם לבנות בבית כזה יכלול 1. עבודה ארכיונית – התחקות אחרי כל הדיירים שגרו בבית מאז הקמתו. המטרה היא לחשוף ולאתר את הדיירים לפני 48 ואחריו. זה תהליך לא פשוט. התיעוד של לפני 48 הוא לא שלם ואפילו חסר או נעלם. אנחנו נעזרים במנגנונים התכנוניים – לכל כתובת יש בעירייה תיק בניין עם מסמכים תכנוניים. הבעיה היא שהרבה מסמכים נעלמו. אבל זה תהליך שאפשר לעשות ויש כמה הצלחות. כתובת היא מתודה לחקר העבר והיא לבית, שהוא מרחבי במהותו, ממד אנכי של זמן. 2. עריכת סדנאות תכנון בכתובת כתהליכים של הכרה. זהו השלב החשוב והקובע בשינוי התפיסה שאני מציעה. לא מדובר בקביעת שלטים על הבית אלא על תהליך של תכנון שיבה תוך הכרה הדדית של הזכות לשיבה של הפליט הפלסטיני וזכותו של המתיישב היהודי שחי כעת בבית. אני מציעה לעשות כאן שני שלבים – שתי סדנאות נפרדות. אחת עם הדיירים הפלסטינים תוך התמקדות בזכות השיבה שלהם לשוב לשם אך גם להתעמת עם השאלה מה עושים עם הדיירים שגרים שם. סדנא דומה עם הדיירים היהודיים וגם איתם לדון בזכות השיבה ובזכותם שלהם, יחד עם הכרה שהבית נוכס וניתן להם. שני השלבים באים מתפיסות הקיימות בתחום של תכנון תרפויטי – בקונטקסט של קונפליקט יש לעבוד עם כל אוכלוסיה בנפרד ורק אז מפגישים ביניהן. 3. מפגש בין כל דיירי הכתובת לדורותיהם מתוך מטרה לספר את סיפור הבית על דייריו השונים. לא ידוע מה יקרה במפגשים כאלה אך יש סיכוי שידגישו את ההכרה בזכות השיבה ואולי הכרה הדדית בזכות היהודי להשתמש בבית. סיטואציות כאלה יכולות להעלות חוויות דומות ומתנגשות של שייכות, פליטות, שייכות וכו'. המטרה היא לא בהכרח להביא לפיוס. יכול להיות שייווצר אנטגוניזם להידברות ולהכרה בקונפליקט וקבלה שלו. לא ייתכן פיוס ללא הכרה פורמאלית של השלטונות ודיון מעמיק בנושא השיבה. זוהי מסגרת שאפשר לפתח אותה גם היום לפני הפעילות המדינית ואולי ליצור שינוי חברתי בקנה מידה קטן. 4. תכנון משותף עם אדריכל ומתכנן – הנושאים של תכנון תלויים בשלבים הקודמים – שיבה או הריסה או שימור. 5. גיבוש תכנית, תיק הכרה ופיוס – מסמך המתעד את ההיסטוריה של הכתובת והופך את רוחות הרפאים הפלסטיניות לאנשים עם שם, פנים, רגשות שמהוות את העבר שנמחק.אולי זה נשמע קצת הזוי לדבר כך, אבל אנחנו מכינים תיקים באוניברסיטה עם סטודנטים – יש לזה משמעות לחינוך הסטודנטים שנחשפים דרך עבודה תכנונית להיסטוריה שלא היו מודעים לה כי מערכות החינוך הפורמאליות לא מרשות את החשיפה הזאת. הם עוברים חוויה רגשית באמצעות תהליך זה. הם בוחרים כתובות בעצמם, לעיתים כתובת בה חיו בעצמם. אני מציעה להכיל שכבות של ידע של העבר בתהליכים של התחדשות עירונית – הזכות לעיר של אנרי לפבר – זכות השיבה לעיר, לא רק של אלו שחיים בה היום, לשתף בתכנון את תושבי העיר בעבר. מסגרת זאת נראית לי סוג של הקשר שבו ניתן לחשוב על שיבה באופן המשתף את שתי האוכלוסיות. אנחנו עובדים על זה בליפתא. הבעלים הפלסטינים גרים לא רחוק והתושבים היהודים עדיין גרים שם ומכירים את הבעלים המקוריים. זהו תהליך מרתק כי זה מקום שנתון היום בלחצים קשים של התחדשות עירונית עם התכניות של מינהל מקרקעי ישראל, תכניות לכפר בוטיק ליהודים מחו"ל.




Back to "Tel Aviv University"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 243590083Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb