Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
About Us
Political Activism in the Academia

17.05.18

Editorial Note

The IAM annual conference took place on May 10, 2018 in ZOA House Tel Aviv. A recording of the event can be found here.
 


On April 22, 2018, Dr. Amir Yuval, wrote in Haaretz that the Israeli academy should lead the struggle against fascism which, in his opinion, is engulfing the academy.  Yuval mentioned IAM as an example of a “fascist” organization.  Haaretz published the IAM response on April 30, 2018 Is this the Desired Activism in the Academia?

Yuval’s piece was just the latest example of the call to fight “fascism” in the academy.  In March, at King's College in London, masked anti-fascists from the antifa movement climbed up fences, broken into the university, broke windows and penetrated the hall to shut-down a lecture commissioned by the Libertarian movement on campus, and even caused bruises to personnel who needed medical treatment.  Ironically, the antifa movement adopted the tactics of the Nazi students in Germany in the 1930s to protest classes of Jewish anti-Nazi professors.  Indeed, when we publicized our annual conference at the beginning of May, Roni Barkan, an activist in the boycott movement (BDS), who has 11,000 followers on Facebook, stated that our conference is "an excellent opportunity for BDS activity in Tel Aviv.”  Given the violent protest at King’s College, we feared that activists would invade our venue as well.  Is this the activism that Yuval wishes for?

More to the point, IAM is a nonpolitical NGO which tries to improve the standards of social sciences in Israeli universities. In contrast to exact sciences, they fall below standards in the leading international indices, a fact which we repeatedly document in our postings.  There are many reasons for this deplorable state of affairs and, over time, we have discussed them in details. 

One factor stands out in our analysis.  Social sciences in Israel are top-heavy with academics who represent the neo-Marxist, critical perspective, the type which Dr. Yuval advocates for.  This has an a negative impact on the field.  Ontologically, such scholarship is normative, in the sense that it does not acknowledge the validity of the positivist, empirically-based research which dominated the social sciences in the West for decades.  Several committees which evaluated the social sciences at Ben Gurion University, the “Mecca” of Neo-Marxist, critical scholars, noted that these scholars publish in marginal outlets which are not part of the indexed journals used by the professional organizations that compile rankings for universities.  IAM noted that some of the faculty have hardly published in mainstream journals. 

In a related matter, these academics do not believe in providing counter arguments, something which is easy to ascertain from their assigned reading lists.   So much so that reading from Marx and Neo-Marxist luminaries abound, but Adam Smith, let alone Friedrich Hayek or Milton Friedman are not mentioned.  Such one sided teaching turns the classroom into an indoctrination tool rather than the “market place" of ideas.
 
Another factor pertains to the political activism of many of these scholars who essentially use their positions to advocate for their politics.  As a result, as soon as they receive tenure they stop publishing in the field for which they were hired and commence to “research" the Israeli-Palestinian conflict.   Needless to say, this creates a surplus of publications on the conflict and a dearth of knowledge in the areas for which these activists were hired for.  It goes without saying that the singular fixation with the conflict robs the Israeli social sciences of cutting edge 21st century research and teaching such as in quantitative methods, cyber security, network analysis, and so on.  

The Israeli taxpayers who pay the salaries of faculty deserve better.  Unfortunately, the academy as a whole has strongly objected to all efforts of accountability.   To remedy this situation, IAM is proud to announce a year long project to provide an analysis of the offerings in social sciences (political science, sociology ,and anthropology), and Middle East studies departments. To avoid charges of bias, IAM would use the methodology developed by the most prominent evaluation groups. The findings of the project and a comparison to a selection of Western universities would be unveiled in our May 2019 conference.  




זה האקטיביזם הרצוי באקדמיה?
30.04.2018 20:00 עודכן ב: 01.05.2018 22:03

 

עמותת "מוניטור האקדמיה הישראלית" (שאני מנהלת) עוסקת באיתור כשלים באקדמיה במטרה לשפר אותה. בעיקר אנו עוסקים בבעיות במדעי הרוח והחברה, שלהבדיל מהמדעים המדויקים נופלים ברמתם במדדים הבינלאומיים המובילים. בניגוד למה שכתב בעמודים אלה ד"ר אמיר יובל (22.4), אין לנו אג'נדה פוליטית, ולראיה ניתן ללמוד על עבודתנו באתר האינטרנט שלנו.

ד"ר יובל ביקש במאמרו שהאקדמיה תוביל מאבק בפשיזם, ואני מבקשת לעדכן אותו כי המאבק בקמפוסים נגד הפשיזם כבר מתנהל. בחודש מארס בקינגס קולג' לונדון, בו עשיתי את הדוקטורט, רעולי פנים מתנועת "אנטיפה" האנטי־פשיסטית טיפסו על גדרות, התפרצו אל האוניברסיטה, שברו חלונות וחדרו לאולם כדי לטרפד הרצאה שהוזמנה על ידי התנועה הליברטריאנית בקמפוס, ואף גרמו לחבלות לאנשי סגל, שנזקקו לטיפול רפואי.


עוד כתבות בנושא


אותנו תופעה זו מדאיגה. מיד לאחר שפירסמנו את ההזמנה לכנס, רוני ברקן, פעיל בתנועת החרם

(BDS), שיש לו 11 אלף עוקבים בפייסבוק, הכריז כי הכנס שלנו הוא "הזדמנות מצוינת לפעילות BDS בתל אביב". החשש שלנו הוא, שמי מאותם עוקבים ינסה להתפרץ אל האולם ולהשתולל. האם זה האקטיביזם שיובל מעוניין בו?

באשר לתפישה הניאו־מרקסיסטית הביקורתית, שד"ר יובל מבקש לקדם — ואף ציטט ממאמר שהתפרסם בחוברת "האגודה לחקר מארכס" — אנחנו מבקשים גם להציג את הבעייתיות שבפרדיגמה הזאת. הגם שהיא לגיטימית, היא משתלטת על השיח ולא מאפשרת להשמיע דעות שונות.

כל שאנו טוענים הוא, שהתפישה האנכרוניסטית של מרקס והסוציאליזם התגלו ככישלון. אך אם בתיאוריה ביקורתית עסקינן, על האקדמיה לפתח חשיבה ביקורתית אמיתית, ולא כזו שמלמדת מספר מצומצם של כותבים ומסרבת להיפתח לגישות שונות. אנו טוענים כי האוניברסיטה צריכה לשמש שוק של רעיונות.

בלאו הכי באקדמיה הישראלית נמצאים לא מעט פעילים פוליטיים מהזרם הניאו־מרקסיסטי ביקורתי שד"ר יובל מטיף לו, אשר מקדמים אלה את אלה וממליצים אלה על אלה, לא בשל מצוינות מחקרית אלא בשל פעילות פוליטית א־לה אנטוניו גראמשי, במטרה לקדם שינוי חברתי דרך האקדמיה. האוניברסיטה מפסידה מכך בכמה אופנים.

כך, למשל, חוקר אשר נשכר על ידי האוניברסיטה כדי ללמד ולחקור תחום מסוים, סוציולוגיה ארגונית למשל, או פסיכולוגיה לגיל הרך, לאחר כמה שנים, בעקבות קבלת קביעות באוניברסיטה, הופך לפעיל פוליטי ומקדם את האג'נדה הפוליטית של מפלגתו בנושא הסכסוך הפלסטיני־ישראלי. זה גורם לעודף עיסוק בנושא הסכסוך מצד אחד, ומצד אחר לחוסר במחקר בתחומים נחוצים שלשמם הוא נשכר. זה לא חופש אקדמי, זו אנרכיה שאין לה אח ורע בשום אוניברסיטה ציבורית במדינות המערב. זה גורם לכך שתחומים חשובים במאה ה–21, כגון מחקר כמותני, סייבר ועוד, כמעט שלא נלמדים. על כן סטודנטים יוצאים בהפסד מלימודיהם באוניברסיטה.

אם לא די בכך, תנועת החרם קיבלה תמיכה מכמה אנשי אקדמיה ישראלים. מאז שהתחלנו לפעול, בשנת 2004, אנו מדווחים על הדבר.

לסיכום, מגיע למשלם המסים הישראלי לקבל תמורה מלאה להשקעתו באוניברסיטאות למען הדור הצעיר. את הפעילות הפוליטית יש להעביר למקום אחר.


ד"ר ברנט היא מנכ"לית "מוניטור האקדמיה הישראלית"



https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6015098


האקדמיה חייבת להוביל את המאבק בפשיזם

אמיר יובל  22.04.2018

במאמר שכותרתו "ישראל בשלה לפאשיזם", כתב דן הורוביץ ב–1985 באחת החוברות של האגודה לחקר מארכס והסוציאליזם: "מנהיגים פאשיסטיים נוטים לזהות את טובת העם עם טובתם הם, להציג את עניינם הפרטי כאינטרס לאומי ולהוקיע את מתנגדיהם כאויבי העם... להגיע לשלטון באמצעים דמוקרטיים ולקיים אותו באמצעים דיקטטוריים... ציפיותיהם של מבקשי המנהיג החזק ש'ישליט סדר' (ו)יתעלם ממגבלות מדינת חוק לכשיטפל בערבים, ב'שמאלנים', ב'תבוסתנים' וב'בוגדים'".

אף על פי שרבים כתבו והתריעו, ניתרו את הרשע ופיענחו את הצופן, מתברר שהמחלה דוהרת. האם מותר לאליטה האינטלקטואלית להמשיך להסתגר בחדרי הלימוד, להסב אל שולחנות עגולים ולהתגדר בנייר עמדה? האם במציאות שבה הימין מקים מכוני מחקר מעצבי תודעה ומתהדר באליטה דתית מובילה, המחנכת לערכים, מכנסת עצרות עם ועולה לגבעות — המודל הסטרילי הישן רלוונטי עדיין? האם אקדמיה א־פוליטית לא הביאה על עצמה את "מעמד התורמים" ואת הכפפת מדעי הרוח למדעי הרווח, בתג מחיר של דיכוי המחשבה הביקורתית?

תהליכי העומק הסמויים והכרסום המזדחל איפשרו את הסתגלות החברה לפגעי המחלה הפאשיסטית, בעוד אנשי רוח עקבו וכתבו באומץ אזרחי במשך שנים על שגרת הלאומנות הקסנופובית, בבלי משים הם "נירמלו" את הפאשיזם כסוג של נכות שאפשר לחיות אתה. התרגלנו לאיום הטילים, לשיעור העניים, לפרשות השחיתות ולתקתוק מקלדות על שריפת משפחה וחתונת השנאה.

אבי שגיא מאוניברסיטת בר אילן כתב ב"הארץ" (15.6.17): "הענקת לגיטימציה להפשטת איש האקדמיה מעולמו הערכי היא מתן הכשר לרשע ולעוול". אלא שהניסיון הנפסד להשתיק אנשי רוח איננו הכרזת מלחמה, אלא תרועת ניצחון במחזה שלוש היריות ובמה נטושה. למתנגדי הפאשיזם אין אליטה אינטלקטואלית המוכנה להיאבק במרחבי היזע ועצרות העם, לשרטט קווי מתאר פוליטיים וערכיים ולהוביל מאבק. דור שלם של עצרות השמאל מתאסף לקונן: "אני הולך לבכות לך", ו"אנחנו הילדים — אתם לא קיימתם", בליווי כוריאוגרפיה של תנועות ימינה ושמאלה, המיטיבות לבטא את אובדן הדרך, לאור נרות. האם ישראל הדמוקרטית לא הוקמה, בין היתר, על ידי אינטלקטואלים שמפעם לפעם הניחו את העט, התגייסו, ואף קיפחו את חייהם למען ערכי הנאורות וההגדרה העצמית?

האליטה הפיננסית והאליטה הרבנית השתלטו על הגדרת הגבולות הפוליטיים והערכיים. הכיכרות מופקרות לאנשי רוח שהנייטרליות הערכית זרה להם, אליטה דתית ימנית מגויסת ומגייסת, שהקימה מכוני מחקר, מפלגות, ואת "מוניטור האקדמיה הישראלית".

האליטות המנצחות הן אלה המחייבות שילוב של השכלה עם ערכים. השכלה אינה יכולה להתקיים ללא ערכים, לא רק מפני שמדובר בערכי הנאורות. התפתחות המדע כשלעצמה תלויה בערכי המהפכה הצרפתית, בליברליזם דתי ובפלורליזם לאומי — זהו ה"יוניברס", שממנו נגזר המושג "אוניברסיטה". המדע, כל מדע, תלוי בקיומו של חופש מידע, מידע הפתוח לכל באופן שוויוני, בעליונות האמת העובדתית על הסטטוס האישי, על הזהות ועל השיוך האתני, ובהכרה בתלות הגומלין הגלובלית של הידע ושל הקיום. רק במציאות אורווליאנית משכילים מוותרים על הערכים המכוננים את ההשכלה. נייטרליות של המחקר איננה נייטרליות של החוקר כלפי החברה.

הורוביץ כתב, שהתהליכים הפאשיסטיים בשנות ה–80 קשורים בתופעת "השנאה כלפי הערבים מצד רבים מבני עדות המזרח". הקביעה האגבית "רבים מבני עדות המזרח" איננה כשל של תקינות פוליטית, וגם לא רק התעלמות מהאמת על הדומיננטיות האשכנזית באוונגרד הפאשיסטי — זהו ביטוי לניכור ולהתרחקות של האליטה מהציבור ומתפקידה הציבורי: להיאבק בשנאת זרים.

הורוביץ עצמו מוסיף: "האליטות החברתיות (הופכות) למנוכרות לאחר שהן נדחקות הצדה וייחודן התרבותי מוקע כ'התנשאות'". המשמעות היא, שהאליטה האינטלקטואלית נכשלה כאליטה. אליטה אינה מגדירה את עצמה כקורבן מנוכר ונדחק, אלא כמי שנושאת באחריות להגדרת דרכי המאבק נגד "הפופוליזם" ו"ההתבהמות של החיים הציבוריים". האם האליטה המנוכרת לא התנכרה ל"רבים מבני עדות המזרח" ולרבים אחרים — מתנחלים, חרדים, ערבים וחילונים, שמצאו עגלה מלאה ללא מורה דרך?

האליטה האינטלקטואלית אינה נושאת באחריות להתבססות הפאשיזם, אך עליה לקבל אחריות ולהוביל את המאבק נגדו.

הכותב הוא ד"ר למדע המדינה




Back to "About Us"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 241525454Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb