Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Boycott Calls Against Israel
Proposed 'Occupied Territories Bill' in Ireland and Ronit Lentin it's Proponent

 

30.10.19
Editorial Note

 

The Government of Ireland is debating whether to adopt a law that would prohibit business relations with Israelis because of the occupation of the West Bank.   

 

The proposed Act, named the Control of Economic Activity (Occupied Territories) Bill, was first introduced in 2018. It has yet to be adopted by the Irish Government.  The text states: "An Act to give effect to the State’s obligations arising under the Fourth Geneva Convention relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War and under customary international humanitarian law; and for that purpose to make it an offence for a person to import or sell goods or services originating in an occupied territory or to extract resources from an occupied territory in certain circumstances; and to provide for related matters." The penalties proposed in this Act, upon conviction on indictment, could lead to a fine of maximum €250,000 or imprisonment for a term of maximum 5 years, or both.

Israel rejects presenting as illegal the Jewish settlement in the West Bank.  It states that in the ancient Judea and Samaria (the West Bank) Jewish presence has existed for thousands of years. It was recognized as legitimate in the Mandate for Palestine as adopted by the League of Nations in 1922, as "the historical connection of the Jewish people with Palestine and to the grounds for reconstituting their national home in that country". The Mandate specifically stipulated that, "The Administration of Palestine, while ensuring that the rights and position of other sections of the population are not prejudiced, shall facilitate Jewish immigration under suitable conditions and shall encourage, in cooperation with the Jewish Agency referred to in Article 4, close settlement by Jews on the land, including State lands not required for public use". In fact, Some Jewish settlements, such as in Hebron, existed for many centuries, among other settlements.   According to Israel, it is questionable whether the Fourth Geneva Convention applies de jure to territory such as the West Bank where no previous legitimate sovereign ever existed. Also, the case of Jews voluntarily living in their ancient homeland and alongside Palestinian communities does not match the kind of forced population transfers contemplated in the Fourth Geneva Convention. Equally important, the Additional Protocols describing as "grave breach" or "war crimes", of Jews living in Judea and Samaria were introduced only in 1977, as a result of political pressure by Arab States, to which leading States, including Israel are not party.   Israel argues that in legal terms, the West Bank is best regarded as territories that have competing claims to, and that should be resolved in peace process negotiations.

 

One of the leading proponents of the Irish bill is the Israeli-born Professor Ronit Lentin, a retired sociologist from Trinity College, Dublin, and a veteran pro-Palestinian activist.  In an article published by the Irish Times earlier this year, Lentin posited that the "Deep empathy of Irish for Palestinians is in no way anti-Semitic." According to her, "Occupied Territories Bill and criticism of Israel’s colonisation are not attacks on Jews." Lentin postulates that "the settlements, from which products would be banned if the Bill becomes law, are considered illegal under international law."  A lengthy exchange as Letters to the Editor of the Irish Times took place recently between Lentin and Alan Shatter, Ireland’s former Minister for Justice, Equality and Defence, who opposes the Bill.

 

Lentin is the chairperson of Academics for Palestine and describes herself as, "a Palestine-born Israeli Jew, indoctrinated with the dual message of Jewish victimhood and Jewish supremacy throughout my youth, and a citizen of Ireland for the past 50 years." She explains the reasons for solidarity between Ireland and the Palestinians, that the "solidarity exists because of the human empathy between those who have been victims of colonial brutality. It continues the long line of Irish solidarity with oppressed peoples." Lentin belongs to a group of radical-leftists, as she claims, "Like increasing numbers of American and European Jews, I am an active supporter of Palestinian rights." 

 

Lentin's expertise on race has led her also to accuse western states, including Ireland, of racism, as they refuse to take in illegal immigrants. Her co-edited 2009 book with her daughter Alana, also an expert on race, examines the democratic and "civilised" modern states, as "state racism appears to be here to stay [and] is more acceptable than ever before." Because of the "Immigration detention centres, the deportation of 'failed' asylum seekers and 'illegal' immigrants, racial profiling and the rolling back of liberties won by the civil rights movement are all examples of how state racism impacts on our daily lives."  Their book moves on to investigate "the racialisation of 'terror'", where "the business of the war on terror at home echoes longer-running practices of state racism."  Ronit and Alana's accusations of racism have prompted a barrage of anti-Semitic expressions against them, as Ronit admitted in a New York Times interview in 2004.  ''My daughter has articulated it well in a paper she wrote for a lecturer at her university... It is very uncomfortable to live in Ireland as a member of an ethnic minority.''  One antisemitic letter said, ''If you don't like our treatment of refugees why don't you [expletive] to a more congenial location, like [Bergen-] Belsen.''   But Lentin holds the state itself as responsible, ''I'm increasingly looking at the state as racial,'' she said, and compared it to the current restrictions on immigration from non-E.U. countries.    Most certainly, Lentin's accusations of Ireland as racist contributes to the increasing levels of anti-Semitism there. 

 

While Ireland in general and Lentin in particular claim to be supportive of Palestinian rights, they deliberately decline to help the Palestinians on two issues.  A delegation from the Irish Ministry of Foreign Affairs was hosted in Ramallah a few days ago, while on the same day, the Palestinian Authority blocked 51 online news sources. As reported by the international press, “In so doing, the Palestinian Authority confirms its refusal to accept media pluralism and its desire to eliminate all opposition by making it invisible to the public.” And not for the first time. But neither Lentin nor the Irish delegation have something to say against it. Likewise, another issue needs their helping hand. The Arab Israeli community is shattered by internal Arab crime. The Arab leadership is crying for help. Issawi Frej, former member of parliament, complained in a recent interview, “Only now, millions of shekels have been invested in voting campaigns in the Israeli Arab society. Campaigns through left-wing organizations, Jews who came to the Arab communities and persuaded residents to come out and vote. I want to see these left-wing organizations join and stand alongside the Arab society in its war against crime. I need them now. Give me a hand and help me restore security for the children and women in our community. Where are the left-wing organizations gone?" He asked. But neither the Irish delegation nor Lentin and her fellow-activists hear this cry.    

 

The reason is simple, the purpose of the 'Occupied Territories Bill' is to attack Israel. However, as much as it would harm Israeli companies and the Palestinian employees, it could also harm Ireland, as several American officials warned that commercial relations with Ireland could be affected adversely. A price which Lentin and her pro-Palestinian camaraderie don't mind to pay.




https://data.oireachtas.ie/ie/oireachtas/bill/2018/6/eng/initiated/b0618s.pdf  

An Bille um Ghníomhaíocht Eacnamaíoch a Rialú (Críocha faoi Fhorghabháil),
2018
Control of Economic Activity (Occupied Territories) Bill 2018
Mar a tionscnaíodh
As initiated
[No. 6 of 2018]

AN BILLE UM GHNÍOMHAÍOCHT EACNAMAÍOCH A RIALÚ (CRÍOCHA FAOI
FHORGHABHÁIL), 2018
CONTROL OF ECONOMIC ACTIVITY (OCCUPIED TERRITORIES) BILL 2018
Mar a tionscnaíodh
As initiated
CONTENTS
PART 1
PRELIMINARY AND GENERAL
Section
1. Short title and collective citation
2. Interpretation
3. Occupied territory
4. Regulations
PART 2
SETTLEMENT GOODS, SERVICES AND NATURAL RESOURCES
5. Extra-territorial application of this Act
6. Importation of settlement goods
7. Sale of settlement goods
8. Provision of a settlement service
9. Extraction of resources from a relevant occupied territory
PART 3
PENALTIES AND DEFENCES
10. Penalties
11. Defences
[No. 6 of 2018]
ACTS REFERRED TO
Companies Act 2014 (No. 38)
Customs Act 2015 (No. 18)
International War Crimes Tribunals Act 1998 (No. 40)
2
AN BILLE UM GHNÍOMHAÍOCHT EACNAMAÍOCH A RIALÚ (CRÍOCHA FAOI
FHORGHABHÁIL), 2018
CONTROL OF ECONOMIC ACTIVITY (OCCUPIED TERRITORIES) BILL 2018
Bill
entitled
An Act to give effect to the State’s obligations arising under the Fourth Geneva
Convention relative to the Protection of Civilian Persons in Time of War and under
customary international humanitarian law; and for that purpose to make it an offence for
a person to import or sell goods or services originating in an occupied territory or to
extract resources from an occupied territory in certain circumstances; and to provide for
related matters.
Be it enacted by the Oireachtas as follows:
PART 1
PRELIMINARY AND GENERAL
Short title and collective citation
1. (1) This Act may be cited as the Control of Economic Activity (Occupied Territories) Act
2018.
(2) Section 6 of this Act and the Customs Act 2015 may be cited together as the Customs
Acts 2015 to 2018.
Interpretation
2. In this Act—
“Fourth Geneva Convention” means the Convention (IV) relative to the Protection of
Civilian Persons in Time of War done at Geneva, 12 August 1949;
“illegal settler” means a member of the civilian population of an occupying power who
was or is present within the relevant occupied territory and whose presence is being, or
has been, facilitated directly or indirectly, by the occupying power;
“international tribunal” has the same meaning as it has in section 2 of the International
War Crimes Tribunals Act 1998;
“Minister” means the Minister for Foreign Affairs and Trade;
“occupying power” has the same meaning as it has in the Fourth Geneva Convention;
“resources” means natural resources which include but are not limited to oil, gas,
mineral, rock, energy, timber, marine life, and agricultural produce;
“settlement goods” means goods produced in whole or in part within a relevant occupied
territory by an illegal settler;
“settlement service” means a service provided in whole or in part within a relevant
occupied territory by an illegal settler.
Occupied territory
3. (1) In this Act, “relevant occupied territory” means a territory which is occupied within
the meaning of the Fourth Geneva Convention, and which has been—
(a) confirmed as such in a decision or advisory opinion of the International Court of
Justice,
(b) confirmed as such in a decision of the International Criminal Court,
(c) confirmed as such in a decision of an international tribunal, or
(d) designated as such for the purposes of this Act in a regulation made by the
Minister pursuant to section 4.
(2) The Minister shall publish on the internet and maintain a list of all territories for the
time being constituting a relevant occupied territory under this section.
Regulations
4. (1) The Minister may make regulations for the purposes of enabling any provision of this
Act to have full effect.
(2) Every regulation made by the Minister, including a regulation made pursuant to
section 3(1)(d), shall be laid before each House of the Oireachtas as soon as
practicable after they are made and, if a resolution annulling the regulation, order or
rules is passed by either House within the next subsequent 21 days on which that
House has sat after the regulation, order or rules are laid before it, the regulation,
order or rules shall be annulled accordingly, but without prejudice to the validity of
anything previously done thereunder.
(3) Regulations made under this Act may—
(a) include such consequential, incidental, transitional or supplementary provisions
as may be considered by the Minister, as the case may be, to be necessary or
appropriate for the purposes of this Act, and
(b) apply, either generally or by reference, to a specified class or classes of persons
or to any other matter as may be considered by the Minister to be appropriate.
(4) The Minister may make regulations prescribing a territory as being a relevant
occupied territory within the meaning of section 3.

PART 2
SETTLEMENT GOODS, SERVICES AND NATURAL RESOURCES
Extra-territorial application of this Act
5. (1) This section applies to—
(a) a person who is an Irish citizen or ordinarily resident in the State,
(b) a company incorporated under the Companies Act 2014, and
(c) an unincorporated body whose centre of control is exercised in Ireland.
(2) A person or entity to whom this section applies, whether through an act or omission
outside the State, who commits an offence under this Act is guilty of an offence and
liable upon conviction to the penalty attached to the offence as if committed in
Ireland.
Importation of settlement goods
6. (1) It shall be an offence for a person to import or attempt to import settlement goods.
(2) It shall be an offence for a person to assist another person to import or attempt to
import settlement goods.
(3) For the purpose of the Customs Act 2015, the import of settlement goods is hereby
prohibited.
Sale of settlement goods
7. (1) It shall be an offence for a person to sell or attempt to sell settlement goods.
(2) It shall be an offence for a person to assist another person to sell or attempt to sell
settlement goods.
Provision of a settlement service
8. (1) It shall be an offence for a person to provide or attempt to provide a settlement
service.
(2) It shall be an offence for a person to assist another person to provide or attempt to
provide a settlement service.
Extraction of resources from a relevant occupied territory
9. (1) It shall be an offence for a person to engage or attempt to engage in the extraction of
resources from a relevant occupied territory or its associated territorial waters.
(2) It shall be an offence for a person to assist another person to engage in the extraction
of resources from a relevant occupied territory or its associated territorial waters.

PART 3
PENALTIES AND DEFENCES
Penalties
10. (1) A person who is guilty of an offence under section 6, 7, 8 or 9 is liable—
(a) on summary conviction to a class A fine or to imprisonment for a term not
exceeding 12 months or to both, and
(b) on conviction on indictment to a fine not exceeding €250,000 or imprisonment
for a term not exceeding 5 years or to both.
(2) Where an offence referred to in subsection (1) has been committed by a body
corporate and it is proved that the offence was committed with the consent or
connivance, or was attributable to any wilful neglect, of a person who, when the
offence was committed, was a director, manager, secretary or other officer of the body
corporate, or a person purporting to act in that capacity, that person, as well as the
body corporate, is guilty of an offence and may be proceeded against and punished as
if he or she were guilty of the first-mentioned offence.
(3) Where the affairs of a body corporate are managed by its members, subsection (2)
applies in relation to the acts and defaults of a member in connection with his or her
functions of management as if he or she were a director or manager of the body
corporate.
Defences
11. Where a person is charged with an offence under section 6, 7, 8 or 9, it shall be a defence
for that person to show that—
(a) the act or omission which is the subject of the alleged offence was carried out
with the consent of an entity or form of authority which is recognised by the State
as being the legitimate authority over that relevant occupied territory,
(b) the goods or service in question were not produced within a relevant occupied
territory by an illegal settler,
(c) the goods or service in question were not produced by an illegal settler, or
(d) the natural resources in question do not originate within a relevant occupied
territory.
An Bille um Ghníomhaíocht Eacnamaíoch a
Rialú (Críocha faoi Fhorghabháil), 2018
BILLE
(mar a tionscnaíodh)
dá ngairtear
Acht do thabhairt éifeacht d’oibleagáidí an Stáit a
eascraíonn faoi Choinbhinsiún na Ginéive
maidir le Cosaint Daoine Sibhialta in Aimsir
Chogaidh, ar a dtugtar an Ceathrú Coinbhinsiún
de chuid na Ginéive, agus faoin dlí
daonchairdiúil idirnáisiúnta gnách; agus chun na
críche sin do dhéanamh cion de dhuine
d’allmhairiú nó do dhíol earraí nó seirbhísí ar de
bhunadh críoch faoi fhorghabháil iad, nó
acmhainní a asbhaint as críoch faoi fhorghabháil
in imthosca áirithe; agus do dhéanamh socrú i
dtaobh nithe gaolmhara.
Na Seanadóirí Prionsios Ní Dhuibhe, Alice-Mary
Higgins, Lynn Ruane, Colette Kelleher, John G.
Dolan, Grace O’Sullivan agus David Norris a thug
isteach,
24 Eanáir, 2018
Control of Economic Activity (Occupied
Territories) Bill 2018
BILL
(as initiated)
entitled
An Act to give effect to the State’s obligations
arising under the Fourth Geneva Convention
relative to the Protection of Civilian Persons in
Time of War and under customary international
humanitarian law; and for that purpose to make
it an offence for a person to import or sell goods
or services originating in an occupied territory
or to extract resources from an occupied
territory in certain circumstances; and to
provide for related matters.
Introduced by Senators Frances Black, Alice-Mary
Higgins, Lynn Ruane, Colette Kelleher, John G.
Dolan, Grace O’Sullivan and David Norris,
24th January, 2018
BAILE ÁTHA CLIATH
ARNA FHOILSIÚ AG OIFIG AN tSOLÁTHAIR
Le ceannach díreach ó
FOILSEACHÁIN RIALTAIS,
52 FAICHE STIABHNA, BAILE ÁTHA CLIATH 2.
(Teil: 01 - 6476834 nó 1890 213434; Fax: 01 - 6476843)
nó trí aon díoltóir leabhar.
——————
DUBLIN
PUBLISHED BY THE STATIONERY OFFICE
To be purchased from
GOVERNMENT PUBLICATIONS,
52 ST. STEPHEN’S GREEN, DUBLIN 2.
(Tel: 01 - 6476834 or 1890 213434; Fax: 01 - 6476843)
or through any bookseller.
€1.27
Wt. 84425. 330. 1/18. Essentra. (69529). Gr.30-15.



=========================================================


 

https://www.irishtimes.com/opinion/letters/the-occupied-territories-bill-1.4060356  

The Occupied Territories Bill

 

Thu, Oct 24, 2019, 00:05

Sir, – Unravelling the distorted and selective historical narrative of the Israeli/ Palestinian conflict, subsumed within the fog of Ronit Lentin’s simplistic and anachronistic Marxist analysis in her letter of October 23rd, would take more space than your letter’s editor would, I expect, be willing to devote to the subject. It would also contribute nothing of relevance to a reopening of dialogue between Israeli and Palestinian leaders, to reactivating the moribund peace process, ending internal Palestinian division, the holding of the first democratic Palestinian elections for over 13 years, nor to conflict resolution.

Prof Lentin’s letter is valuable, however, in openly confirming that the Occupied Territories Bill and the Boycott, Divestment and Sanctions Campaign, whose sole target is the Israeli state, “are tactical steps crucial” to achieving the “ justified aim” of establishing a single state “in historic Palestine”. In advocating Palestinians’ right to self-determination, Prof Lentin denies that the Jewish people have any identical right and the State of Israel any right to continue to exist. In doing so she ignores that the international law rights-based solution to reconciling the competing claims and rights of Israelis and Palestinians is the establishment of two states, Israel and Palestine, living side by side in peace within secure borders and an end to violence. Prof Lentin essentially supports the Iranian, Hizbullah and Hamas narrative that Israel be eliminated. In this, contrary to her claim, except for fellow ideologues, she does not speak for “many Jewish people”.

Prof Lentin accused me of misleading readers when stating that the Occupied Territories Bill is a Trojan horse and its main objective is the destruction of the Israeli state. By her own words she has confirmed the Bill is merely a “tactical” step to achieve that objective. This admission is welcome when compared with the subterfuge of the Bill’s proponents in both the Seanad and Dáil and that of the Ireland Palestine Alliance. Perhaps, members of the Oireachtas, who have supported the Bill to date, will sit up and take notice? – Yours, etc,

ALAN SHATTER,

(Former minister for

justice, equality and defence)

Dublin 16.


 ===============================================

 

The Occupied Territories Bill

 

Wed, Oct 23, 2019, 00:07

Sir, – Alan Shatter’s letter (October 19th) opposing the Occupied Territories Bill as “dismissing the need for dialogue between Israeli and Palestinian leaders” and as aiming for “the destruction of the Israeli state” misleads readers on several important points.

First, in promoting dialogue between Israeli and Palestinian leaders, Mr Shatter ignores the failure of the 1993 Oslo Accords, the result of such dialogue, to bring about justice for the Palestinians under the Israeli occupation. Palestinians in the occupied West Bank are ruled by a settler colonial Israeli regime where checkpoints, raids, arrests, administrative detention, the arrest of young children and extrajudicial executions are regular occurrences, hardly a recipe for “ending conflict and effecting reconciliation”.

Second, Mr Shatter obscures the fact that the Israeli settlements, scattered throughout the occupied West Bank and the Jordan Valley, separating Palestinian villages through the apartheid wall and a network of checkpoints and Jews-only roads, grant Israeli settlers racial superiority over the occupied Palestinians, and are a hindrance to any meaningful dialogue, a dialogue patently impossible between the (Israeli) coloniser and the (Palestinian) colonised.

As a (Jewish) Israeli and Irish citizen (and as chairwoman of Academics for Palestine), I join Palestinian, Israeli and Irish Palestine solidarity activists in supporting the Occupied Territories Bill, which, like the BDS campaign, is a non-violent legitimate measure aimed at clarifying to the Israeli colonising entity that infringing the Palestinians’ rights, and the ongoing occupation, siege, oppression and ethnic cleansing policies can no longer be tolerated by any justice-loving person who supports the Palestinians’ right to self-determination, the return of all stolen Palestinian lands and of all Palestinian refugees expelled in 1948 and in 1967.

Like many others in Palestine, in Israel, and throughout the world, including many Jewish people, I believe that the establishment of one democratic state in historic Palestine where Palestinians, Jews and migrants live in full equality is the only way of bringing the colonisation of Palestine to an end. All non-violent measures, such as Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) and the academic boycott of Israeli higher education institutions, and legislative measures such as the Occupied Territories Bill, are tactical steps crucial to achieving this justified aim. – Yours, etc,

RONIT LENTIN,

( Retired Associate

Professor of Sociology,

Trinity College Dublin)

Cornmarket,

Dublin 8



==============================================================
 


 

Deep empathy of Irish for Palestinians is in no way anti-Semitic

Occupied Territories Bill and criticism of Israel’s colonisation are not attacks on Jews

Mon, Feb 4, 2019, 05:00
 

Israel’s response to the passing of the Occupied Territories Bill in the Dáil last week entailed, on the one hand, threatening to impose severe economic-political measures against Ireland, including taxing Irish imports and suspending bilateral economic and commercial agreements with Dublin. On the other hand, Israel accused Ireland of anti-Semitism, often weaponised against any criticism of the Israeli colonisation of Palestine and its ongoing infringements of international law.

There is no need for me to discuss the merits and effectiveness of the Bill here. It’s worth noting, however, that the settlements, from which products would be banned if the Bill becomes law, are considered illegal under international law. According to article 49 of the Fourth Geneva Convention, “The occupying power shall not deport or transfer parts of its own population into the territories it occupies”, making Israel’s building and transferring of its population to the occupied Palestinian territory illegal.

Settlements, built on Palestinian (often privately owned) lands, impinge on Palestinian human rights

According to Israeli human rights NGO B’Tselem, more than 200 Israeli settlements have been established in the West Bank (including East Jerusalem) since 1967; their current population is almost 620,000. Settlements, built on Palestinian (often privately owned) lands, impinge on Palestinian human rights as checkpoints that limit Palestinian movement are erected based on where there are settlements. Palestinians are denied access to farmland near settlements, and settlers regularly attack Palestinian schoolchildren and farmers in full view of the Israeli military.

Victimhood and supremacy

I am a Palestine-born Israeli Jew, indoctrinated with the dual message of Jewish victimhood and Jewish supremacy throughout my youth, and a citizen of Ireland for the past 50 years. Like increasing numbers of American and European Jews, I am an active supporter of Palestinian rights. I wish to discuss two central questions relating to the implications of the Occupied Territories Bill: first, is Ireland out of step with the rest of Europe as claimed by both Israel and the Fine Gael government? And second, is anti-Semitism the driving force behind the Bill and the broad societal support for Palestinian rights?

Historian Rory Miller writes that there was reciprocal sympathy in Ireland for the establishment of the Zionist state as Israel hoped for Ireland’s “intuitive understanding of the Jewish-Israeli predicament” and support for what it saw as its struggle for survival and security. Miller argues there is no overt anti-Semitism in Ireland, though I wonder whether the fact that the Republic allowed only 60 Jewish refugees fleeing nazism to settle in Ireland between 1933 and 1946 was due to Irish Catholic and State anti-Semitism.

Such solidarity exists because of the human empathy between those who have been victims of colonial brutality

That said, Ireland regarded Israel as an underdog under attack during the 1967 war, following which minister for foreign affairs Frank Aiken attempted to get the UN to consider Israeli concerns, leading Israel’s foreign minister Abba Eban, to call on other UN member states to follow the example of his “friend” Aiken. But overall, Miller argues that the Irish refused to translate the kinship between the Irish and the Jews into political support for Israel, as Ireland, and in particular the Republican movement, was increasingly supportive of Palestine, though the Irish Government’s official statements about Israel were never explicitly abusive. Miller notes the influence of the Irish Army’s United Nations Interim Force in Lebanon role in southern Lebanon as a major source of conflict between Ireland and Israel, and the role of NGOs including Trócaire, Christian Aid and the Ireland Palestine Solidarity Campaign – the latter now one of 20 NGOs banned from entering Israel and Palestine – in mobilising support for Palestinians under occupation and siege.

Illegal settlements

In relation to solidarity with Palestine, then, Irish society is not out of step with European civil societies. In fact, responding to public opinion and grassroots campaigning, the EU itself has recently introduced rules prohibiting itself from funding Israeli companies and bodies based in illegal Israeli settlements, and has warned businesses about the risks of doing business with illegal Israeli settlements; this is only one of the many achievements of the Boycott, Divestment and Sanctions (BDS) movement.

As in other EU states where governments uphold the Israeli state despite growing societal solidarity with the Palestinians, it is rather the Irish political leadership that is out of step with the public; it seems reluctant to give up high-level economic and research and development collaboration with Israel, including in the field of the arms trade. Furthermore, aspiring to play a role in the long discredited “peace process”, Minister for Foreign Affairs Simon Coveney seems keen on Dublin becoming the new Oslo, despite the bankruptcy of the Oslo Accords after which the conditions of the Palestinians under occupation and siege have seriously worsened.

As a race scholar, I have researched anti-Semitism and the instrumentalisation of the Holocaust by the Israeli state and I totally reject the accusation by Israel and its supporters that criticising Israel’s policies of colonisation and occupation is anti-Semitic.

According to US group Jewish Voice for Peace, which has recently declared itself anti-Zionist, anti-Semitism, a term describing real experiences of Jewish people around the world, is often exploited to delegitimise the movement for the human rights of Palestinians. This manipulation has added to a flurry of unconstitutional pushes in the US and elsewhere to ban BDS campaigns.

As an Irish-Israeli citizen and a Jewish activist for Palestinian rights, I do not believe assertions by the Israeli government and its lobby groups that Irish support for Palestine is motived by anti-Semitism. Rather, such solidarity exists because of the human empathy between those who have been victims of colonial brutality. It continues the long line of Irish solidarity with oppressed peoples. The advancement of the Occupied Territories Bill reflects the huge solidarity with Palestine in Irish society which is largely committed, unlike the Government, to achieving justice for Palestinians.

Dr Ronit Lentin is chairperson of Academics for Palestine. Her latest book is Traces of Racial Exception: The Racialisation of Israeli Settler Colonialism (Bloomsbury 2018)

==============================================


The Occupied Territories Bill

 

24 Oct 2019

Sir, – In writing that I “essentially support the Iranian, Hizbullah and Hamas narrative that Israel be eliminated”, Alan Shatter (Letters, October 24th) smears me and misrepresents my true position, which favours a non-violent ending of the Israeli colonisation of Palestine.

By repeatedly refusing to condemn the expansion of illegal Jewish settlements on occupied Palestinian lands, Mr Shatter himself stands in the way of the two-state solution, which many experts agree is no longer viable.

Mr Shatter should be well aware, as argued inter alia by Israeli law professor Aeyal Gross, that Israeli law violates the principles laid out in the international law of occupation (including the Geneva Convention and the Hague Regulations) as regards transferring civilian population into occupied territories.

In fact, as reported this week by the Israeli daily newspaper Haaretz, the UN independent expert on human rights in the Palestinian territories Michael Lynk has called for an international ban on all products made in Israeli settlements, as a step to potentially end Israel’s 52-year-old illegal occupation. Ireland’s Occupied Territories Bill is in line with this appeal to the international community.

Israel’s policies include ongoing occupation, siege, apartheid, mass arrests, administrative detention and extrajudicial executions.

By uncritically defending Israel, Mr Shatter demonstrates his own extremism. – Yours, etc,

RONIT LENTIN,

( Retired Associate

Professor of Sociology,

Trinity College Dublin),

Dublin 8.

Sir, – Alan Shatter cleverly polarises the argument made in Ronit Lentin’s letter (IT 23/10) of October 23rd. Within his paradigm we have Israel on the one hand, struggling for survival, while on the other there are those who wish to destroy it, amongst whom apparently is Prof Lentin, herself an Israeli Jew. In Mr Shatter’s misrepresentation of Prof Lentin’s argument, to call for justice (for an end to the theft of Palestinian land and resources via the settlements, for equal rights for Palestinians and the right, under international law, for those Palestinians displaced due to the creation of the State of Israel in 1948 to return to their homeland) is tantamount to calling for the destruction of Israel which puts one in the same camp as Hamas, Hizbullah and Iran, according to Mr Shatter.

I would like to offer another interpretation of the situation: if to exist Israel must repeatedly flout international law and human rights law, then the State of Israel is inviable in its present form in a world where we subscribe to the rule of law.

What Prof Lentin then offers, rather than a trope of destruction, is a vision for a just and inclusive society, where land and resources are shared fairly, and people are neither privileged nor condemned on the basis of their race, ethnicity or religious beliefs. – Yours, etc,

ELAINE BRADLEY,

Kilbride,

Co Wicklow.

=================================================

 




PCHR Receives a Delegation from the Irish Ministry of Foreign Affairs
October 24, 2019
 

Ref: 49/2019

Lawyer Raji al-Sourani, the Director General of the Palestinian Centre for Human Rights (PCHR), received a delegation from the Irish Ministry of Foreign Affairs included Mrs. Sonja Hyland, Political Director at Department of Foreign Affairs and Trade; Kyle O’Sullivan, Ambassador of Ireland to Israel, James C. O’Shea, Deputy Head of Mission; and Jonathan Conlon, Representative of Ireland on Palestine; and Joe Kennedy, Deputy Representative of Ireland in Palestine.

The meeting was attended by Lawyer Salama Besaiso, Independent Commission of Human Rights (ICHR); Mr. Samir Zakout, al-Mezan Center for Human Rights (MCHR); and Ms. Mona al-Shawa, head of PCHR Women’s Rights Unit.

Sourani welcomed the delegation and praised the deep historical relations between PCHR, the Irish government and the Irish civil society and human rights organizations. He underscored the Irish government’s continued support of PCHR and its work, praising its uncompromising positions in favour of the International Humanitarian Law and the International Human Rights law.

Sourani briefed the delegation on the Israeli closure of the Gaza Strip and its catastrophic consequences on civilians, demanding an end to it. He also discussed Israeli policies against Palestinian people and their rights, including ethnic cleansing, settlement expansion, and the efforts to create a Jewish majority in the occupied East Jerusalem and attempts to change its legal status. He emphasized that Israel imposed facts on the ground in the West Bank that abort the possibility of establishing an independent Palestinian state such as the settlements, confiscation of land and the construction of the annexation wall.

Additionally, Sourani stated that this is the worst year for Palestinians since the Israeli occupation started in 1967, emphasizing that it is the international community’s duty to hold Israerl accountable for its war crimes, and it should support the International Criminal Court (ICC) in this regard instead of threatening it as done by former U.S. National Security Advisor, John Bolton.

On the internal arena, Sourani considered that holding general elections an impossible mission under the current circumstances of division, isolation and exclusion of Jerusalem and restrictions on the freedoms of press and opinion.

Samir Zaqout, Deputy Director of Al-Mezan Centre for Human Rights, asserted that the Gaza Strip has reached an unviable situation, in reference to United Nations report Gaza 2020, especially that poverty and unemployment rates have reached an unprecedented rate forcing the Gaza population to consider immigration.

Zaqout also addressed the challenges facing civil society organizations in the Gaza Strip and threatening the continuity of their work, such as the Israeli smearing campaign against human rights organizations and the Palestinian Authority’s restrictions on their work.

Mona Shawa, Head of PCHR Women’s Rights Unit, addressed women’s rights in the Gaza Strip, stressing that the bleak humanitarian situation in the Gaza Strip has mainly affected women’s conditions and complicated their living conditions, as women pay the highest bill in times of peace and conflict.  Shawa also highlighted the obstacles of advocating for women’s rights and ensuring their access to justice and equality, considering the Palestinian division as the most serious impediment.

Salamah Bseiso emphasized that ICHR seriously follows up on violations of human rights in the Gaza Strip in accordance with citizens’ complaints. ICHR tries to settle complaints with security services and the Attorney General.


=================================================



October 23, 2019 
Palestinian Authority blocks 51 online news sources 


Reporters Without Borders (RSF) condemns this week’s decision by a Palestinian court in the West Bank to block access to a total of 51 online news sources that the Palestinian Authority regards as threats. This unacceptable measure seems designed to punish media critical of the government, RSF said.

The list of 51 online media that are to be blocked was published by a court in Ramallah on 21 October. A total of 59 names has been released, including those whose both websites and Facebook pages are targeted. The prosecutor’s office said they were guilty of “attacking and denigrating the Palestinian Authority’s symbols” and “publishing content that threatens national security and civilian safety.”

 

The targets include the Gaza-based Shehab News Agency, which has 7.5 million Facebook followers, and the Quds Network, with 6.6 million followers. It also includes Facebook pages with hundreds of thousands of followers such as Ultra PalestineArab 48PalAbroad and Al-Majd. Some of these news sources have no website of their own, just a Facebook presence.

 

“Blocking websites is clearly a violation of the right to news and information,” said Sabrina Bennoui, the head of RSF’s Middle East desk. “In so doing, the Palestinian Authority confirms its refusal to accept media pluralism and its desire to eliminate all opposition by making it invisible to the public.”


The Independent Commission for Human Rights and the Union of Journalists have decided to challenge this decision in court. The verdict is expected for Thursday, October 24.

 

By way of explaining why it is on the list, one of the targeted media outlets, whose name means “Against the current,” has reposted a series of old articles on its Facebook page providing evidence of government corruption and nepotism.

 

The is the second time that the Palestinian Authority has blocked a bunch of websites. In 2017, it blocked 11 sites for supporting Hamas or the dissident politician Mohammed Dahlan.

 

Palestine is ranked 137th out of 180 countries in RSF’s 2019 World Press Freedom Index.

https://rsf.org/en/palestine  

Reporters without borders - Reporters sans frontières - Pour la liberté de l'information 

Palestine

Harassed journalists

Continuing tension increases the dangers of journalism in Palestine. For journalists, the price of the political rivalry between Fatah and Hamas in the Palestinian territories includes threats, heavy-handed interrogation, arrest without charge, intimidatory lawsuits and prosecutions, and bans on covering certain events. 

Several websites regarded by the Palestinian Authority as opposition media were blocked in 2017. Aditionally, online platforms such as Facebook and Twitter sometimes censor information. 

Palestine - 137 - in the 2019 World Press Freedom Index

RANKING

134 in 2018

 

===================================================


Israeli Settlements and International Law

30 Nov 2015

Attempts to present Jewish settlement in West Bank territory (ancient Judea and Samaria) as illegal and "colonial" in nature ignores the complexity of this issue, the history of the land, and the unique legal circumstances of this case.
The Historical Context

Jewish settlement in the territory of ancient Judea and Samaria (the West Bank) is often presented as merely a modern phenomenon. In fact, Jewish presence in this territory has existed for thousands of years and was recognized as legitimate in the Mandate for Palestine adopted by the League of Nations in 1922, which provided for the establishment of a Jewish state in the Jewish people's ancient homeland.

After recognizing "the historical connection of the Jewish people with Palestine" and "the grounds for reconstituting their national home", the Mandate specifically stipulated in Article 6 as follows:

"The Administration of Palestine, while ensuring that the rights and position of other sections of the population are not prejudiced, shall facilitate Jewish immigration under suitable conditions and shall encourage, in cooperation with the Jewish Agency referred to in Article 4, close settlement by Jews on the land, including State lands not required for public use".

Some Jewish settlements, such as in Hebron, existed throughout the centuries of Ottoman rule, while settlements such as Neve Ya'acov, north of Jerusalem, the Gush Etzion bloc in southern Judea, and the communities north of the Dead Sea, were established under British Mandatory administration prior to the establishment of the State of Israel, and in accordance with the League of Nations Mandate.

Many contemporary Israeli settlements have actually been re-established on sites which were home to Jewish communities in previous generations, in an expression of the Jewish people's deep historic and abiding connection with this land - the cradle of Jewish civilization and the locus of the key events of the Hebrew Bible. A significant number are located in places where previous Jewish communities were forcibly ousted by Arab armies or militia, or slaughtered, as was the case with the ancient Jewish community of Hebron in 1929.

For more than a thousand years, the only administration which has prohibited Jewish settlement in these areas was the Jordanian occupation administration, which during the nineteen years of its rule (1948-1967) declared the sale of land to Jews a capital offense. The right of Jews to establish homes in these areas, and the private legal titles to the land which had been acquired, could not be legally invalidated by Jordanian  occupation - which resulted from their illegal armed invasion of Israel in 1948 and was never recognized internationally as legitimate - and such rights and titles remain valid to this day.

In short, the attempt to portray Jewish communities in the West Bank as a new form of "colonial" settlement in the land of a foreign sovereign is as disingenuous as it is politically motivated. At no point in history were Jerusalem and the West Bank subject to Palestinian Arab sovereignty. At issue is the right of Jews to reside in their ancient homeland, alongside Palestinian Arab communities, in an expression of the connection of both peoples to this land.


International Humanitarian Law in the West Bank and Gaza Strip

International Humanitarian Law (IHL) or the Laws of Armed Conflict (LOAC) prohibits the transfer of segments of the population of a state to the territory of another state which it has occupied as a result of the resort to armed force. This principle, which is reflected in Article 49(6) of the Fourth Geneva Convention (1949), was drafted immediately following the Second World War and as a response to specific events that occurred during that war.

As the International Red Cross' authoritative commentary to the Convention confirms, the principle was intended to protect the local population from displacement, including endangering its separate existence as a race, as occurred with respect to the forced population transfers in Czechoslovakia, Poland and Hungary before and during the war. Quite apart from the question of whether the Fourth Geneva Convention applies de jure to territory such as the West Bank over which there was no previous legitimate sovereign, the case of Jews voluntarily establishing homes and communities in their ancient homeland, and alongside Palestinian communities, does not match the kind of forced population transfers contemplated by Article 49(6).

As Professor Eugene Rostow, former US Under-Secretary of State for Political Affairs has written: "the Jewish right of settlement in the area is equivalent in every way to the right of the local population to live there" (AJIL, 1990, vol. 84, p.72). The provisions of Article 49(6) regarding forced population transfer to occupied sovereign territory should not be seen as prohibiting the voluntary return of individuals to the towns and villages from which they, or their ancestors, had been forcibly ousted. Nor does it prohibit the movement of individuals to land which was not under the legitimate sovereignty of any state and which is not subject to private ownership.

In this regard, it should be noted that Israeli settlements in the West Bank have been established only after an exhaustive investigation process, under the supervision of the Supreme Court of Israel, and subject to appeal, which is designed to ensure that no communities are established illegally on private land. 

Just as the settlements do not violate the terms of Article 49(6) of the Fourth Geneva Convention, they do not constitute a "grave breach" of the Fourth Geneva Convention or "war crimes", as some claim. In fact, even according to the view that these settlements are inconsistent with Article 49(6), the notion that such violations constitute a "grave breach" or a "war crime" was introduced (as a result of political pressure by Arab States) only in the 1977 Additional Protocols to the Geneva Conventions, to which leading States including Israel are not party and which, in this respect, does not reflect customary international law. 

In legal terms, the West Bank is best regarded as territory over which there are competing claims which should be resolved in peace process negotiations - and indeed both the Israeli and Palestinian sides have committed to this principle. Israel has valid claims to title in this territory based not only on the historic Jewish connection to, and long-time residence in this land, its designation as part of the Jewish state under the League of Nations Mandate, and Israel's legally acknowledged right to secure boundaries, but also on the fact that the territory was not previously under the legitimate sovereignty of any state and came under Israeli control in a war of self-defense. At the same time, Israel recognizes that the Palestinians also entertain claims to this area. It is for this reason that the two sides have expressly agreed to resolve all outstanding issues, including the future of the settlements, in direct bilateral negotiations to which Israel remains committed.


Israeli-Palestinian Agreements

The bilateral agreements reached between Israel and the Palestinians, and which govern their relations, contain no prohibition on the building or expansion of settlements. On the contrary, it is specifically provided that the issue of settlements is reserved for permanent status negotiations, reflecting the understanding of both sides that this issue can only be resolved alongside other permanent status issues, such as borders and security.  Indeed, the parties expressly agreed - in the Israeli-Palestinian Interim Agreement of 1995 - that the Palestinian Authority has no jurisdiction or control over settlements or Israelis and that the settlements are subject to exclusive Israeli jurisdiction pending the conclusion of a permanent status agreement.

It has been charged that the prohibition, contained in the Interim Agreement (Article 31(7), against unilateral steps which alter the "status" of the West Bank and Gaza Strip implies a ban on settlement activity. This position is unfounded. This prohibition was agreed upon in order to prevent either side from taking steps which purport to change the legal status of this territory (such as by annexation or unilateral declaration of statehood), pending the outcome of permanent status negotiations. Were this prohibition to be applied to building - and given that the provision is drafted to apply equally to both sides - it would lead to the dubious interpretation that neither side is permitted to build homes to accommodate for the needs of their respective communities until permanent status negotiations are successfully concluded.

In this regard, Israel's decision to dismantle all settlements from the Gaza Strip and some in the Northern West Bank in the context of the 2005 Disengagement Plan were unilateral Israeli measures rather than the fulfilment of a legal obligation.

Conclusions

  • Attempts to present Jewish settlement in ancient Judea and Samaria (the West Bank) as illegal and "colonial" in nature ignores the complexity of this issue, the history of the land, and the unique legal circumstances of this case.
  • Jewish communities in this territory have existed from time immemorial and express the deep connection of the Jewish people to land which is the cradle of their civilization, as affirmed by the League of Nations Mandate for Palestine, and from which they, or their ancestors, were ousted.
  • The prohibition against the forcible transfer of civilians to territory of an occupied state under the Fourth Geneva Convention was not intended to relate to the circumstances of voluntary Jewish settlement in the West Bank on legitimately acquired land which did not belong to a previous lawful sovereign and which was designated as part of the Jewish State under the League of Nations Mandate.
  • Bilateral Israeli-Palestinian Agreements specifically affirm that settlements are subject to agreed and exclusive Israeli jurisdiction pending the outcome of peace negotiations, and do not prohibit settlement activity.
  • Israel remains committed to peace negotiations without preconditions in order to resolve all outstanding issues and competing claims. It continues to ask the Palestinian side to respond in kind. It is hoped that such negotiations will produce an agreed secure and peaceful settlement which will give legitimate expression to the connection of both Jews and Palestinians to this ancient land.


================================================================


"החברה הערבית רוצה להיות מעורבת": עיסאווי פריג' מדבר על הכל
הבחירות האחרונות דחקו את חבר הכנסת ממרצ החוצה אחרי שש שנים. רגע לפני שחוזר לתפקידו הקודם כרואה חשבון, הוא יוצא בזעקה גדולה אל מול האלימות במגזר הערבי
אייל לוי 07:00 26/10/2019  

יום לפני שביקרנו אצל עיסאווי פריג' בכפר קאסם, נורתה אחת מהנשים ביישוב שלו. הוא עצמו מספר שאין כמעט יום שעובר בכפר בלי ירי, והכל מטרים ספורים מחלום הפרברים הישראלי של בית פרטי ונוף להרים. כבר כשהחנינו את הרכב, בסמוך לביתו של פריג', שמנו לב לדממה הלא אופיינית לרחוב. שרר שם שקט רועם כחלק משביתה כללית במגזר הערבי, המוחה על האלימות המשתוללת, שגובה קורבנות רבים.

פריג', עד הבחירות האחרונות אחד מחברי הכנסת הפעילים והקולניים של מרצ, נאנח. “רק עכשיו הושקעו מיליוני שקלים בקמפיינים לעידוד ההצבעה בחברה הערבית. קמפיינים דרך עמותות שמאל, יהודים שהגיעו ליישובים הערביים ושכנעו תושבים לצאת ולהצביע. אני רוצה לראות את עמותות השמאל האלה מתגייסות כעת ועומדות לצד החברה הערבית במלחמתה בפשיעה. אני צריך אותן עכשיו. תנו יד ותעזרו לי להחזיר את הביטחון לילד ולאישה בחברה שלי. לאן נעלמתם? בלי שכל המדינה תדע שיש בעיה בחצר האחורית, לאן אוכל להתקדם? אני צריך אתכם דחוף ולא בקמפיינים של עידוד הצבעה כשהמטרה היא 'ביבי, ביבי'. השתמשתם בערבי ככלי, אבל הערבי זועק לשמיים, הוא רוצה עזרה". צילום: שלומי יוסף
אולי זה מחייב את החברה הערבית בבדק בית?
“בחברה הערבית יש תחושת קונספירציה שהמשטרה שולטת במצב ונותנת נשק לעבריינים. אני לא מקבל, זה מוגזם, אבל אתה רואה חלק מהמקרים והם ממש מוזרים. שואל את עצמך, למה?".

מה עם חינוך?
“יש אלימות ויש פשע. אלימות צריכה חינוך, פשע זה כנופיות. חלקיקי אחוז שהולכים עם נשק ברחוב ושולטים בו ואני לא יכול לעמוד מולם, אני צריך לצדי את הממסד. מדינה מחויבת לתת לי ביטחון אישי. מאז שנכנסה המשטרה ליישובים הערביים והקימה בהם תחנות, מקרי הרצח, הפשע והנשק הבלתי חוקי רק עלו תחת חסותה. המשטרה בעיני האזרח הערבי היא אויב. היא לא באה לתת שמירה, אלא באה להבטיח את האנרכיה. לא יכול להיות שמישהו נרצח, כל העולם יודע מי הרוצח והמשטרה לא. אלה דברים בלתי נתפסים".

מה האינטרס המשטרתי?
“לא רוצה להיכנס לזה, אני פשוט קובע שהמשטרה נכשלה בתפקידה לספק לי ביטחון אישי. היא לא עושה זאת ומשאירה המון שאלות באוויר. ב־2016 המשטרה קיבלה תקציבים, גייסה שוטרים ערבים, הקימה מנהלת ובכל זאת לא הצליחה. אי אפשר לפרק משפחות פשע אצל ערבים? משפחה אחת בכפר קאסם שולטת בכל הכפר. זה נשק חם ולא חינוך. זה לא 'נתתי לך סטירה וברחתי'. זה פשע אמיתי". צילום: מרק ישראל סלם
צעקת כשהיית בכנסת?
“צעקתי, צרחתי. שש שנים אני עובד בזה, והתשובות היו בדרך כלל מריחות. זו מדיניות, אין לי בכלל ספק. יודע למה? כי אנחנו לא בראש סדר העדיפויות. היום האזרח הערבי יגיד לך 'אני אזרום עם ההסתה, העיקר שתביא לי פתרון לבעיית האלימות'. לא מעניין אותו לא פלסטין ולא ירדן, רק הביטחון האישי. אין אחד שחייו בטוחים במגזר, לא אני ולא אחרים. אם אני אתעמת עם נהג בכביש, הוא מסוגל בערב לירות לעבר הבית שלי. אין דין ואין דיין. אתמול נפצעה אישה בכפר קאסם, ואין יום שאין בו ירי. תופסים בן אדם עם מחסן נשק בבית ואחרי חודש הוא משוחרר. למה? החוק לא מאפשר. הקלות והנגישות בהשגת הנשק אומרות המון, לכן צריך להכריז על מצב חירום, כי ככה זה לא יכול להימשך".

אחרי שש שנים במשכן מצא את עצמו פריג', ששימש כחבר כנסת במרצ ללא שריון, מחוץ למשחק בעקבות האיחוד והמעבר למחנה הדמוקרטי. איחוד שהשיג בקושי 5 מנדטים והשאיר את הסמן השמאלי עם הראש מעל המים, לא יותר.
פריג', 55, היה רואה חשבון לפני שנכנס לכנסת, אבל הוא לא מתכוון לחזור עכשיו לאחור. “בתי ואחי במשרד ואני אעזור להם, אבל לא משיבים את הגלגל", הוא אומר. “אני נמצא כעת במקומות אחרים. אשאר בעשייה הציבורית, כי אני חושב שיש לי מה לתרום ומחובתו של כל אזרח להיות אקטיבי. כנסת היא דרך, אבל יש חיים מעבר". צילום: מרק ישראל סלםהאכזבה הפוליטית לא פגעה בך?
“ב־2013 מאוד, מאוד רציתי להיכנס. היום לא הסתדר וכבר הייתי שם. אתה יכול להיות אנדרדוג עם רגשי נחיתות, ואתה יכול להיות פייטר ואריה. הכל תלוי בבן אדם. אני נשאר במרצ, ולגבי הבחירות הבאות לא יודע מה יהיה. נראה".

נכשלתם בבחירות האחרונות?
“ציפיתי שבחברה הערבית נקבל הרבה יותר מחצי מנדט, אבל לא הערכתי נכון את האפקט של אהוד ברק. חשבתי שהמצביע הערבי יסתכל קדימה ויכוון להחלפת השלטון, אבל יש אנטגוניזם אדיר כלפי ברק בחברה הערבית. ניסיתי לשכנע שאפשר אחרת, כנראה שנכשלתי".

גם אתה היית בהתחלה נגד החיבור?
“הייתי נגד, אבל שיניתי את דעתי, כי ראיתי שכל המפלגות עושות חיבורים. זה מתוך אחריות מפלגתית וציבורית".

וברק התנצל בפני החברה הערבית.
“אהוד ברק תמיד ייקשר לאירועי אוקטובר 2000, אותה עלייה של אריק שרון להר הבית. מאחר שיש קשר לאל־אקצא, אז זה מושרש, יש אפילו יום זיכרון שנתי. רבין עשה דברים יותר גרועים ממנו, אבל לא זוכרים לו כלום. אצל ברק מדובר בקו אדום שנחצה. יש תנועות פוליטיות ואנשים שדואגים להעצים את האירוע בגלל סוגיית אל־אקצא. יש את יום האדמה ב־76', אבל אין לו העוצמות של אירועי אוקטובר 2000. נכנס לראש של האנשים שהתוכנית היא בניית בית המקדש השלישי במקום אל־אקצא". ירי בנגב. צילום מסךאז לברק אין מקום במפלגה?
“יש בעיה. צר לי מאוד, אבל אני לא יכול לפרוץ את החומות שקיימות אצלנו בחברה. ניסיתי, האמנתי, השתדלתי, אבל הדברים הם מעבר ליכולתנו. במשך 20 שנה יצרו מברק מפלצת שהיא הרעה שברעות של הערבים".

קצת סמלי לדבר עם פריג' על אירועי דמים בין יהודים לערבים כשבכפר קאסם, המקום שבו נולד וחי, נטבחו ב־1956 43 איש על ידי חיילי משמר הגבול. דווקא שם למחנה הדמוקרטי הייתה עדנה, וברק יחד עם פריג' זכו ב־26% מהקולות. “ארבעה מבני משפחתי הקרובים נרצחו בטבח", פריג' מספר. “אח של סבא מצד אמא, אח של סבא מצד אבא. סבי נפצע, דוד שלי גם. אני בא מאותו כאב, אבל כפר קאסם הוא יישוב שהתפתח בצורה מעניינת. מיקומו הגיאוגרפי הוא מצד אחד קללה ומצד שני ברכה. היה קללה ב־56' בגלל המיקום והפך לברכה ב־15 השנים האחרונות מבחינה כלכלית ופיתוח. יש לנו היום שני אזורי תעשייה, דבר נדיר ביישוב ערבי, וזה מביא לרמת חיים גבוהה. נוצרה שותפות כלכלית בין יהודים וערבים, והאינטרס הזה חייב את היישוב לפנות לכיוון אחר, כי יש לו מה להפסיד. זו הסיבה שגם היה לי קל להוציא קולות תחת הכותרת 'שותפות יהודית־ערבית' שאני חולם ופועל למענה".

אז הכעס על אותו טבח עבר?
“לא, אבל עם הזמן אתה משתמש בעבר כמנוע להבטחת העתיד, לומד מההיסטוריה שלך. מי שחי בעבר, בסוף נשאר שם. תפיסת עולמי, ואני אומר את זה גם בתל אביב וגם בכפר קאסם, היא נגד הצבעה מגזרית. הצבעה מגזרית מגדילה שסעים וגורמת לכל קבוצה להתכנס בתוך עצמה. אני בעד הצבעה אידיאולוגית וחזון". זנדברג. צילום: נועם רבקין פנטון, פלאש 90
עליך אמרו שהצטרפת למרצ מסיבות פרקטיות.
“זה לא הקטע הפרקטי. כשהייתי בחד"ש ועברתי למרצ, אמרתי שאני רוצה להשפיע, להיות חלק. חד"ש מתחרה היום עם בל"ד מי יותר לאומנית, והקו הלאומי הוא זה שמוביל ולא הפוליטי. אני נמצא במרצ מתוך אמונה. החלום שלי הוא לראות אותה כמפלגה יהודית־ערבית. החלום התחיל להתגשם בבחירות הלפני האחרונות, כשהיא קיבלה קרוב למנדט וחצי מהחברה הערבית. היה מומנטום טוב, שצר לי שנעצר. אין דרך אחרת. היום הערבי מצביע לערבי, והיהודי ליהודי - ומה מקבלים? עוד ריחוק והרחבת השסע. בהצבעה הערבית האחרונה 82% מהקולות הלכו לרשימה המשותפת, שחסרונותיה רבים מיתרונותיה. שותפות יהודית־ערבית מגבירה את סיכויי ההישרדות". 

אם 82% הצביעו למשותפת, אולי הם יודעים מה שהם עושים.
“אסור לנו להשאיר את הזירה לרשימה המשותפת. צריכה להיות לאזרח הערבי אופציה אחרת, וצר לי מאוד שהציבור הצביע מהלב. הרשימה המשותפת צריכה לשלוח לבנימין נתניהו זר פרחים על התנהלותו בשבוע הבחירות, כי יש לו חלק ב־470 אלף הקולות שהיא קיבלה, אבל ביבי חכם. בתפיסת עולמו הוא רצה להשיג שתי מטרות והשיג. אמר, אני אדליק את מצביעיי עם 'הערבים באים לגנוב את הבחירות, תיזהרו', ואני אשים את כל הערבים בסל אחד. את שתי המטרות השיג, וזה דבר שלא בריא לא לערבים ולא ליהודים. צריך ליצור את הביחד שהוא הבסיס לעתיד".

גם המשותפת לא רוצה את הביחד.
“המשותפת היא מפלגה פוליטית. מה שחשוב לה הוא לקבל מנדטים. קח את איימן עודה. אצל היהודים הוא מדבר כמו מרצ, ואצל הערבים הוא מדבר כמו בל"ד. זו הצביעות בהתגלמותה. אתה לוקח ארבע מפלגות ומחבר אותן עם תפיסת עולם שונה. קומוניסטים, אסלאמיסטים, לאומנים. מה מחבר אותן? הבסיס להצבעה הוא ערבים נגד יהודים. הולכים על הצד הרגשי, מוכרים ססמאות שקר. אני הולך לכנסת ישראל כישראלי שבא להיאבק מאבק אזרחי על זכויותיי. אני לא אלך לשם על הבסיס של חובה לאומית, פלסטינית". עודה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90לא מצביעים עליך כעל ערבי שהולך עם היהודים?
“אומרים, אבל אני חזק וזה מה שמשגע אותם. כל הקמפיין של המשותפת היה מרצ ועיסאווי, כי הם פחדו שניקח מהם קולות. קיבלנו בבחירות הקודמות יותר מ־40 אלף, אז הם סימנו אותנו כמטרה. אמרו לאזרח, המיינסטרים, לא להצביע ליהודים ולא לברק. זו הפוליטיקה. רק נגמר ויאללה כולנו חברים, אבל במערכת הבחירות הם שתו לנו את הדם וחבל, כי מפלגה יהודית־ערבית היא הבשורה, ואני אהפוך את מרצ לכזו. אני לא מסתיר את רצונותיי, ויחד עם חברים רבים אנחנו פועלים נמרצות בכדי לחזק את הקו. לא נשאיר חברה ערבית שאין לה אופציה חוץ מהמשותפת. אם אתה צמחוני, אני אכריח אותך לאכול בשר?".

ואם מרצ לא תשתנה?
“אני לא רואה איך מרצ יכולה להתמודד בבחירות הבאות ולהמשיך את דרכה הפוליטית. צריך להגיד את האמת, מפלגת העבודה לא רוצה אותה. לא רצתה ולא תרצה, וכל ניסיון להמשיך ולהתעקש על הקו רק יוריד מערכנו. יש אצל מפלגת העבודה את תחושת העבר שנותנת לה כוח. תחושה של מי הם בכלל מרצ, הילדים הקטנים? כל מאמץ שיושקע בכיוון לדעתי מיותר, ואני פועל יחד עם חברים להפוך את מרצ למפלגה שהרלוונטיות שלה לא מוטלת בספק. זו הדרך היחידה, אחרת במודל הפוליטי של היום מה הייחודיות? רק האמירה המדינית? זה צריך להתבטא גם באמירה שוויונית בתוך המדינה".

המחנה הדמוקרטי השיגה בבחירות האחרונות יותר קולות ממרצ בבחירות שלפני.
“עם אהוד ברק קיווינו להגיע ל־10 מנדטים וקיבלנו 5, אז במבחן המספרים זה כישלון. מבחינת התמונה הכוללת, שאיבת הקולות על ידי המפלגות הגדולות, העובדה שאתה עדיין בחיים היא ניצחון. הכל תלוי מאיזו זווית אתה מסתכל. בעיניי צריך להיות משפיע, אקטיבי, חזק. בשביל סתם להישאר עם ראש מעל המים, חבל על הזמן".

ניסיתם לרוץ עם מוסי רז לראשות המפלגה וויתרתם.
“אני לא מרים ידיים. ויתרתי, כי לא היה לזה סיכוי תקנונית, אז הלכנו עם תמר זנדברג, נגד ניצן הורוביץ, על הבסיס שהיא תסכים יום למחרת להתחיל בשינוי התקנוני. אני אומר את זה הכי דוגרי. הצ'אנס היחידי לשמאל הישראלי הוא בהקמת מפלגה משותפת יהודית־ערבית כשהערבי הוא לא עלה תאנה". צילום: שלומי יוסף
הרגשת כעלה תאנה?
“רוב האנשים התייחסו ככה, אבל האופי והנוכחות שלי לא עשו אותי עלה תאנה. אני שונה ושווה. אני בא זקוף קומה, הערבי הראשון והיחידי מאז קום המדינה שנבחר ללא שריון. שמאל בלי ערבי זה לא שמאל. הרי מרצ היא גם מפלגה של מיעוטים ערבים, להט"בים, נשים".

מרצ פספסה לדעתך את תמר זנדברג?
“מרצ לא נתנה לה צ'אנס אמיתי. כל בן אדם טועה, ותמר טעתה בכמה מקומות, אבל היא הייתה בתחילת הדרך, ואם על כל טעות נערוף ראשים, אז אף אחד לא יתקדם. החוכמה היא ללמוד מהטעות והיא הייתה עדיפה על אחרים. חבל שלקחו את הטעויות שלה כגזירת דין מוות והתגייסו להוריד אותה. זה לא היה מהלך נכון".

ושמו במקומה שלושה יהודים בפרונט בבחירות האחרונות.
“בסדר גמור. שמו שלושה יהודים וגם הם יכולים לייצג אותי. שולמית אלוני בזמנו לא ייצגה? ייצגה בכבוד כמו שאני מצפה כעת לאקטיביזם מהמחנה הדמוקרטי כשהרחוב הערבי מדמם".

מרצ היא בסך הכל בועה תל אביבית.
“לפי הנתונים והמספרים, אזור המרכז מחזיק את המפלגה בחיים, אבל על פי התפיסה הפוליטית, מרצ יותר חשובה לפריפריה ולערבים מאשר למרכז. צר לי מאוד שההצבעה למפלגה היא שבטית. בטח שבטית. רוב מצביעיה אשכנזים. מי, התימנים מצביעים בשבילה?".

איך תסביר שאתם פסולים בפריפריה?
“היסטוריה. באו המזרח־אירופים, האשכנזים, והקימו מדינה לתפארת וקלטו בה ערבים. הם מתביישים לומר זאת, אבל היהודים שהגיעו הנה מארצות ערב הם ערבים. במשך עשרות שנים הערבים האלה נקלטו והיו בדרג ב', לא השתלבו. זה נשמר להם בפנים, אז התימני שרוצה להיות היום יותר ציוני מהציוני, שהקים את המדינה, מה המדד שלו? לשנוא את הערבי. כשהוא פוגש אותך, הוא סחבק. יאכל אצלך חומוס, יתקן את האוטו במוסך, אבל בפנים הוא שונא, וזה נובע מהבטן המלאה שרוצה להוכיח לשבט הלבן, 'תראה אותנו, אנחנו יותר'". אהוד ברק. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90מה הקשר לשנאת מרצ?
“תפיסת העולם של מרצ היא של חירויות, חיה את חייך. התפיסה המזרחית, הערבית, היא מסורתית. קח את רוב הערבים - אין שם חילונים. יש מסורתי ודתי, ואצל עדות המזרח זה אותו הדבר, יש מעט מאוד חילונים. בשורש הם כמונו בתפיסת העולם, בשמרנות, לכן מרצ לא מתאימה להם".

אתה שונה בחברה הערבית?
“יש כמוני אלפים. אני איש חילוני, מסורתי, שחי את החיים באופן שאני רואה לנכון, אבל מכבד את החברה שבה אני נמצא. לא מתנהג באופן שונה ומשונה".

יש הרבה ערבים שהם בעד זכויות להט"ב?
“כמוני יש אלפים. אתם לא מכירים את החברה הערבית. החברה הישראלית מבליטה את הרע ואת התכונות השליליות בחברה הערבית, ובגלל זה יש חשש שמרצ תיעלם, כי אצלה נמצא הבסיס לשינוי. החברה היהודית הולכת ומקצינה ימינה ויחד איתה החברה הערבית מתכנסת בתוך עצמה. למרצ יש מקום כמפלגה יהודית־ערבית שצריכה להביא אותנו לקדמת הבמה. יש לי קו פוליטי ברור, ערבי זקוף קומה שלא שוכח מאיפה הוא בא ורוצה להיות חלק מהחברה הישראלית, נקודה".

העיתוי לא מתאים, השמאל בסכנת הכחדה.
“השמאל בתפיסה היהודית הוא מי נגד ערבים ומי בעד שלום. זה לא השמאל האוניברסלי שאותו תמצא פה ושם במרצ. על פי השמאל האוניברסלי, יש אצלנו בימין אנשים המאמינים בשמאל ובשמאל אנשים המאמינים בימין. לצערי, ביבי גרר אותנו בעשר השנים האחרונות למערכות בחירות ללא תוכן. עשר שנים אנחנו מדברים רק עליו, ותאמין לי שהדבר הרע ביותר שקרה לי כחבר כנסת שהייתי שם בתקופתו וכל הזמן התעסקתי בו ולא בתוכן ועשייה. צריך לשים לזה קץ".

עדיין נתניהו הוא הצלחה גדולה.
“נתניהו תופעה חריגה בנוף, כי הוא נפל בזמנים שתפורים עליו. האביב הערבי ותנאי השטח עזרו לו להביא שקט וכלכלה בריאה, כי ברגע שאין לך עימותים ואיומים כמו שהיו בזמן שמיר, ברק, רבין ובגין - הראש שלך פנוי. לביבי לא היה כלום. לא סוריה, לא מצרים, לא ירדן. הוא ייצר את איראן שהיא בעיה בינלאומית, אבל אם יש בעיה, שהעולם יפתור אותה. ההצלחה שלו, ידידי, היא הנסיבות, לא הוא". בנימין נתניהו. צילום: מרק ישראל סלם
פריג' לא מקמץ במילים. כל דבר חשוב לו להבהיר. חוץ מהפגישה בביתו שוחחנו ארוכות בטלפון. יש לו עמדות שיכולות להפתיע, בטח שונות מאלה של הקול הערבי המיליטנטי.

“האזרח הערבי לא רוצה את נתניהו מסיבות שהוא מסית וזה בסדר, אבל אני רוצה להיות שותף", הוא קובע. “בא גנץ ואומר 'לא, אדוני, עשית את שלך, שב בצד, לא רוצים אותך'. גנץ טועה. אני לא רואה פסול בשר ערבי מהרשימה המשותפת כשהוא חלק מהממשלה. הקול הערבי, שנהר בהמוניו להצביע, רוצה להיות שותף, ולכן חשוב שגם מרצ תהיה בקואליציה כחלק מקבלת ההחלטות. לא צריך להתעקש על הטהרנות המוחלטת. לפעמים אתה צריך לוותר בכדי להשיג משהו. אני בעד שמרצ תהיה בקואליציה ותחשוב מחוץ לקופסה".

גם בקואליציה עם הליכוד?
“היא צריכה להיות בקואליציה עתידית. אנחנו 20 שנה מחוץ למערכת הזו וחייבים להתחיל לחשוב איך אנחנו בפנים. אסור לנו לפסול שום הצעה. אני רוצה קודם לשמוע".

אתה לא יכול לשבת עם החרדים בממשלה.
“אני אשב עם חרדים, למה לא?".

לא תרצה שיסגרו מרכולים בשבת.
“אתה משנה דברים מבפנים. אתה לא יכול להתנות 'או שתקבלו את שלי, או שלא'. תצא עם משהו. ככה אתה לא משפיע. אם אני אצליח להקפיא התנחלויות, אני אכנס. ה'לא' וה'לא' והצדקנות הזו - עבר זמנם. אם אתה חפץ חיים, צריך לחשוב אחרת. מרצ תמיד הוזכרה כמחוץ למשוואה, ואנחנו צריכים להיות בתוכה".

מה עם חיבור לליברמן?
“אני לא פוסל אותו בממשלה. בכלל לא. אני רוצה להיות בפנים בכדי לעצור את הטירוף שקיים היום. אני לא אקח את כל הכוס, אני אסתפק גם בחלק ממנה. בוא קודם נדבר".

שום חשש לגזענות?
“יש מעשים ויש אמירות. בזמן בחירות דבר חופשי מה שאתה רוצה, אבל בשלב המעשים אני אשפוט אותך. אם אני מסוגל לשבת עם ליברמן ולעצור או להקפיא את ההתנחלויות, לא עדיף לי? אם אני מסוגל לשבת איתו ולפתוח מרכולים בשבת, לא עדיף לי? אם אני מסוגל לשבת איתו ולהגדיל תקציבים לחברה הערבית, לא עדיף? צריך לחשוב מקורית. אני רואה בהתנחלויות מכשול לשלום וכל מי שיסכים איתי אני איתו".

ליברמן גר בהתנחלות.
“ידידי, אני אומר 'בוא נפסיק את ההידרדרות הקיימת'. אז מה אם הוא גר בהתנחלות? רוצה שיהיה לך את סמוטריץ' בממשלה, יותר גרוע? תחליט".

אתם לא סמן שמאלי מדי?
“אני אמור להיות הסמן, ואני אומר לך שמרצ צריכה לעשות הכל בכדי להיות בתוך הקואליציות הבאות. אנחנו לא יכולים לחיות כל החיים כאנשי אופוזיציה. כל מחשבה שאנחנו נעביר עוד ארבע שנים באופוזיציה היא מחשבה לא נכונה, וכל ניסיון לחבר למפלגת העבודה אלה דברים שהם פול גז בניוטרל". אייל ברקוביץ'. צילום: פלאש 90
אין לך גבולות?
“תקשיב טוב למה שעיסאווי אומר. אני פוסל רק בן אדם אחד, את הגזען, לו אין מקום לידי".

תבעת את אייל ברקוביץ' על שאמר שהח"כים הערבים הם סוסים טרויאניים בכנסת. ברקוביץ' הוא היום המיינסטרים.
“ברקוביץ' גזען שפל. יש תביעה משפטית נגדו, ואני לא מוכן שהמיינסטרים יהיה כמוהו. אני אמשיך להילחם אפילו אם אהיה קול בודד במדבר. מי שטועה, צריך לשלם. הם רוצים שאני ארים ידיים ואומר 'כן, אדוני' ואני לא אעשה את זה. יש לי אמונה ודרך. זו מרצ האמיתית שמתעקשת, מאמינה ונלחמת".

חלק גדול מחברי הכנסת חושב כמוהו.
“בסדר, אבל חצי מהכנסת לא אומר את זה. חצי מהכנסת זה לא איתמר בן גביר. יש משא ומתן קואליציוני, יש בקשות, דרישות, יש מינימום שאיתו אני יכול להתקיים. אנחנו חייבים להיות שם. אני רוצה שהאוכלוסייה הערבית תהיה אין ולא אאוט".  
Back to "Boycott Calls Against Israel"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 245065863Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb